רגילים, עובד גם על קורונה, ושום פעילות לא הופסקה. ולא רק אנחנו. גם הרשויות, המחוקקים ובתי החולים, משרדי הבריאות בארצות הברית, באירופה ובישראל עובדים יום ולילה. תהליכים שבדרך כלל נמשכים חודשים מסתיימים תוך שבועות וימים. מקבלים תשובות
מה- FDA באותו ערב, עובדים עליהן בלילה, וקמים בשש בבוקר לגלות חומרים מאירופה. יש לנו צוותים בארצות הברית ובישראל והחברה בעצם עובדת 24 שעות ביממה. האצנו את מערך חלוקת התרופות שלנו. זה היה מאמץ על, תוך נכונות של כולם לעזור. יש דחיפות ותחושה של שליחות. המורל מאד גבוה. אנחנו מרגישים שאנחנו עושים משהו מאד חשוב, שיכולה להיות לו השפעה רבה בתקופה קשה כזאת.
איך השפיעו בית ילדותך והלימודים באוניברסיטת
תל אביב על דרכך, ומהו הקשר בין הדוקטורט להמשך הדרך?
גדלתי ברעננה במשפחה שיש בה רופאים ומדענים. הטלוויזיה בבית הייתה תמיד פתוחה על ערוץ המדע, והספרים החביבים עלי היו "ממציאים ומגלים".
תואר ראשון למדתי בבית הספר לכימיה. בפקולטה למדעים מדויקים לימדו לחשוב: איך להסתכל על בעיה, מהי היפותיזה ואיך פותרים אותה. אלו הם כלים טובים לכל תחום עיסוק. התמזל מזלי להיות תלמידה של פרופ' אביב עמירב במעבדות, ופרופ' יואל קשמן בכימיה אורגנית, שלימדו אותי לפתור בעיות. בדקתי ומצאתי שכל המורים שלי כבר פרשו, ושעדיין אין מספיק נשים בסגל. אני מבקשת שתרשמי בכתבה שלך שבפקולטה למדעים מדויקים ובמחלקה לביוכימיה אין מספיק נשים! במסלול הישיר לדוקטורט, בהנחיית פרופ' צבי נאור וד"ר אורן בקר, עסקתי בבניית מודלים בביופיזיקה חישובית על חלבון מסוים ששמו GnRH. בניית המודלים נעשתה במעבדה של ד"ר אורן בקר ולאחר מכן המודלים נבדקו במעבדה של פרופ' נאור. המודל שבניתי בדוקטורט שימש בסיס לפעולת החברה הראשונה "פרדיקס" ברמת גן, יחד עם ד"ר בקר. באותו סוג כלים עם טכנולוגיות משופרות, השתמשתי כאשר הקמתי את "קאריופארם", הפעם במטרה לפתח תרופות ייחודיות לחלבון 1XPO.