תתארי לי את תהליכי הכתיבה של הספר: ומה יכולים להפיק מהספר מועמדים לרפואה, סטודנטים או מתמחים?
אני כותבת תמיד למגירה. את הספר כתבתי בלי הפסקות ובלי לנשום. בלי פסיקים ובלי נקודות. כתבתי בשביל לפרוק, ולא עבור קורא. סרמגו היה ידוע ככותב בלי לעצור לנשום. כך גם אני כתבתי. בזמן הקורונה לקחתי את הכתיבה הסארקסטית והלא מבוקרת והפכתי אותה למשהו יותר נוח לעיכול. קיבלתי מאות תגובות מכל רחבי הארץ. אחת התגובות שחזרה על עצמה היא שאנשים סיימו את הספר בקריאה ראשונה. אבל זה לא אומר שהספר קל לעיכול. יש בו רגעים לא פשוטים, שניסיתי לעדן כדי שהחוויה תהיה יחסית סבירה.
עיבדתי את חומר הגלם לטקסט, במטרה שיספר את הסיפור שלי, של המתמחים ושל מערכת הבריאות. שיאפשר לקורא לחוות קצת את העולם שלנו, להבין מה עובר על מטופל או מה זה מיון.
קיבלתי אימפקט מכל קשת התפקידים הרפואיים על איך הספר נגע בהם. כתבו לי מועמדים לרפואה, מתמחים, רופאים, מנהלי מחלקות ופרופסורים בדימוס.
רובנו קרא את "בית האלוהים" מאת סמיואל שם (שם עט של הפסיכיאטר היהודי סטפן ברגמן) לפני תחילת לימודי רפואה וקיבל בום לפרצוף. מתואר שם שרפואה היא לא תמיד הירואית, המקצוע קשה וכבד, יש הומור שחור והמון קושי. סמיואל שם מתאר את העולם האמריקאי. הספר שלי הוא לא מריר. אני מלאת אהבה למטופלים שלי. אני מאמינה שמי שקורא לא נרתע. הספר מושך לעולם הזה. הספר שלי הוא על ההווי בארץ של חדרי המיון, המחלקות והעומס - מצבים שכולנו מכירים.
מועמדים העידו שהספר פתח להם את העיניים, והכין אותם למה שהם עומדים לעבור. מועמדת שמשפרת ציונים כתבה לי לאחרונה: "את נותנת לי השראה לנסות להתקבל. קראתי את הספר שלך והוא מרגש אותי בצורה יוצאת דופן."
מי הם גיבורי הספר, ומתי הם מופיעים בשמות האמיתיים?
הספר מוקדש למטופלים שלי בהתמחות בכירורגיה כללית. השמות בהקדשה הם אמיתיים. רוב הספרים שיוצאים לאור מוקדשים לבני משפחה. לי היה ברור מההתחלה שהספר הזה יוקדש לכמה מטופלים שלא עוזבים אותי, וכאשר אני נזכרת בהם עולות לי דמעות.
רונן, הראשון ברשימה, הכי נגע לי בלב. הוא נפטר מסרטן לבלב בגיל ארבעים וחמש וסיפורו מסופר בספר. הבאתי לאשתו לפני כחודש וחצי עותק של הספר. אנחנו מדברות מדי פעם. אני אוהבת אותה ואת הילדים אהבת נפש. אשתו עדיין מתקשה לקרוא את הספר. היא כתבה לי הודעה שהספר לידה והיא מחבקת אותו. שבע שנים אחרי האירוע היא לא באמת התגברה. דוד, גם הוא יקר ללבי. הסיפור שלו מובא במלואו בספר. הוא נפטר צעיר מסרטן קיבה. אשתו קראה את הספר ומאד התרגשה. דפנה נפטרה בגיל פחות משלושים מסרטן המעי הגס. היא ובעלה היו בקשר מדהים איתי. הייתי בשבעה, ועדכנתי את בעלה ואחותה על הספר כשיצא. כל אחד מהם היה יקר לליבי בצורה יוצאת דופן.
אני מנסה לקחת את הטוב ולהעביר הלאה. רווחי הספר, אם יהיו, יועברו לקרן למלגה לחקר אונקולוגי בילדים, על שם שני אנשים יקרים לליבי