לשיתוף:

מדור ראיונות - בקהילה שלי

הזכות לתרבות
ראיון עם איריס רונלי ריקליס על מדיניות וניהול בעולם התרבות הישראלי

עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב

צילום: עומר קלדרון

איריס רונלי ריקליס - תעודת זהות

נולדה בירושלים. חיה בתל אביב

השכלה:

2000 MA בניהול מוסדות תרבות, אוניברסיטת לונדון

אוניברסיטת תל אביב:

BA 1994‏‎‏ בחוג לתיאטרון במגמת הפקה ומינהל‎ ‎‏ ‏

1997‏ להב, לימודי תעודה במסלול ניהול תרבות ואמנות

‏2008‏ להב, לימודי תעודה במסלול ניהול השיווק

‏קריירה:

2022 - היום מנכ"לית פורום מוסדות תרבות ואמנות

2016 - היום מנהלת מקצועית של מסלול ניהול תרבות ואמנות, להב, אוניברסיטת תל אביב

2017 - 2019 סמנכ"לית אסטרטגיה, קשרי חוץ ופיתוח תוכן, עמותת "מידברן"

2005 - 2016 שותפה-בעלים, סמנכ"לית תפעול וראש המחלקה הבינלאומית, "מיומנה" בע"מ

התנדבות:

2017 - 2021 חברה בוועדת רפרטואר תיאטרון של סל תרבות ארצי, משרד החינוך

"מדיניות תרבות מטרתה יצירת השפעה ארוכת טווח. בעיניי תרבות זה החמצן של החברה האנושית, ואני חושבת שהבריטים עושים את העבודה הטובה ביותר״

תארי לי את התפתחות הקריירה שלך - הרקע מהבית ותפקידים מרכזיים:

בבית הוריי נשמתי מילדות את תחום התרבות. אבי, פרופ' שלום רונלי ריקליס, היה מוסיקאי ומנצח, וראש החוג לניצוח באקדמיה על שם רובין באוניברסיטת תל אביב. הבית היה תמיד מלא צלילי מוסיקה קלאסית. שרה, אמי, עבדה כמנהלנית. בלימודי התואר הראשון בחוג לתאטרון באוניברסיטת תל אביב, למדתי במסלול משולב בתיאטרון וניהול, שיצר עבורי פרופ' תום לוי, ראש החוג דאז. בזמן הלימודים התחלתי לעבוד באופרה הישראלית כמנהלת הצגה, ונחשפתי לתחום עשיר, מורכב, עם כללים נוקשים ומוקפדים. נסעתי ללימודי תואר שני בניהול מוסדות תרבות באוניברסיטת לונדון, בתקופה בה נושא מדיניות התרבות בישראל לא עלה כמעט על סדר היום.

חמש שנים אחר ייסודו של הסטארטאפ התרבותי הייחודי "מיומנה" ב- 2005, הצטרפתי לצוות "מיומנה" כסמנכ"לית תפעול במחלקה הבינלאומית. לאחר מספר שנים הפכתי שותפה ב"מיומנה". זו הייתה חוויה בינלאומית יצירתית, חובקת תרבויות. סיירנו בעולם. הופענו מול עשרות אלפי אנשים. שילבנו אמנים מכל העולם עם ישראליים ליצירת שפה משותפת.

בקונצרט המיתולוגי של הפינק פלויד עם רוג'ר ווטרס בשנת 2006 עברתי חוויה מעצימה. ווטרס דרש להעביר את הקונצרט מסיבות פוליטיות מפארק הירקון לאזור נייטרלי, בו יהודים וערבים חיים בצוותא. משרד שוקי וייס, המפיק, שהייתי חלק מהצוות שלו, חיפש ואיתר שטח של שדות חומוס וחיטה למרגלות היישוב נווה שלום, יישוב מעורב ומשותף. נדרשנו להכשיר אדמה חקלאית לאירוע המוני, ולהגיע לרזולוציות של תזמון, באמצעות החקלאים, של זריעת חיטה שתצמח לגובה של עשרה סנטימטרים ביום ההופעה, ותשמש במקום מצע של דשא. זה היה אתגר, אחד מרבים, בהפקה בקנה מידה עצום.

בהופעה הייתה תחושה של וודסטוק. נמכרו חמישים אלף כרטיסים. עשרת אלפים איש נתלו על הגדרות מבחוץ. במצלמות המשטרה ראינו עם פתיחת השערים אנשים רצים פנימה לתפוס מקום ליד הבמה ואז - כל מערכות הקשר שלנו קרסו. לא משנה כמה אנטנות נוספות הבאנו. לא הצלחנו לתקשר אחד עם השני. ולא נותר לנו אלא לקוות שעשינו את עבודת ההכנה כמו שצריך. הדבר היחיד שאפשר היה לעשות מבחינתנו זה לשחרר. לתת לדברים לקרות. בסופו של דבר ההופעה החלה בזמן, והכל עבד.

בשנים 2017 - 2019 שימשתי בתפקיד סמנכ"לית אסטרטגיה, קשרי חוץ ופיתוח תוכן בעמותת "מידברן", השלוחה הישראלית של פסטיבל הברנינגמן מנבאדה. העמותה מפעילה אלפי מתנדבים בעלי זיקה לתרבות הברן, שמגיעים מכל מקום, גיל ותחום. המפגש עם עולם התוכן של "מידברן" היה חוויה משנה חיים, והשהות במדבר באוהל ימים רבים הוציאה אותי לחלוטין מאזור הנוחות. במחלקה אותה ניהלתי, לקחו חלק כארבעים מתנדבים עם זיקה לתחומי הרגולציה, פיתוח משאבים והפקת אירועים, ששילובם יצר חתך רחב מאד של ניסיון. בעבודה עם מתנדבים צריך לאפשר מרחב צמיחה והתפתחות, ולמצוא דרך להטמיע את המטרות והיעדים של העמותה, באופן שכולם ירגישו שייכות לדרך ולתוצאה. החוויה הברנרית גרמה לי להסתכל על מסלול החיים שלי ועל בחירות הקריירה, במונחי אימפקט: אני שואלת את עצמי איך מה שאנחנו עושים משפיע על האנשים? איך החשיפה לתרבות משנה אותנו? מה היא מעוררת בנו?

בשש שנים האחרונות במקביל, אני המנהלת המקצועית של "מסלול ניהול תרבות ואמנות" בלהב - היחידה להכשרת מנהלים בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. אחד הדברים הכי חשובים בעיניי הוא חינוך לתרבות, דרך הכשרת מנהלים ודרך חשיפה של נוער וילדים לתרבות ואמנות. אין דבר יותר חשוב מההכרח שלנו ליצור את דור העתיד של אנשים שעוסקים בתרבות, צורכים תרבות, והופכים באופן כללי אנשים יותר טובים ומכילים.

התשוקה וההתלהבות בדרך כלל מזוהה עם יוצרים ולא עם אחורי הקלעים. מאיפה התשוקה והאהבה לעולם הזה?

תמיד נמשכתי לפאזל האין סופי שנמצא מאחורי הקלעים. למקום שבו יוצרים את הקסם: בצד של ההפקה והלוגיסטיקה. לא עניין אותי להיות פרפורמרית או לעמוד על במה. עניינה אותי הרכבת הפאזל. כשכל המרכיבים נמצאים במקומם ברגע אחד ומיוחד, המסך עולה.

אין שום דבר שישווה מבחינתי לרגע הזה, שהאורות כבים באולם. משתרר שקט עם ציפייה דרוכה, והמסך עולה. יש בי אהבה ותשוקה לתחום הזה ולאימפקט שהוא מייצר. אם אעבור שבוע מבלי לראות הצגה או לשמוע מוסיקה ארגיש שלא מיציתי את הפוטנציאל שלי כאדם.

זרקור על ה"מידברן" – החוויה הישראלית של ארגון ברנינגמן

איריס רונלי ריקליס

גלריית אמנות ענקית וזמנית תחת כיפת השמיים, צילום: אילנית תורג'מן

בקהילת הברנינגמן חברים מאות אלפי אנשים מכל העולם. המייסד לארי הארווי, כתב ב- 2004 עשרה עקרונות מנחים לקהילות הברן שנוצרות באופן אורגני ברחבי העולם: לא משאירים עקבות, חוויה מיידית, הכלה מוחלטת, הסתמכות עצמית מוחלטת, השתתפות דרך מעורבות, ביטוי עצמי, א-מסחריות, הענקת מתנות ללא התניה, אחריות אזרחית, מאמץ קהילתי.

האירוע השנתי הרשמי מתקיים כל שנה בנוואדה. בישראל, יש קהילה ענפה של כארבעים אלף ברנרים. עמותת "מידברן" שומרת איתם על קשר דרך אירועים, ניוזלטרים ומפגשים של עשרות תתי קהילות.

מי הם הברנרים?

אנשים כמוני וכמוכם, מכל העולם. יש כיום למעלה משישים ארגוני ברן במדינות שונות, שמייצרים רישות בינלאומי של החוויה ותרבות הברן. בארץ יש גרעין מאד חזק ויצירתי.

במהלך שנות הקורונה, 2020 ו-2021, חווית המפגש הקהילתית עברה שינוי, והמפגשים הפכו להיות וירטואלים.

האירוע הישראלי הוא אירוע אמנות מרהיב בעיר זמנית, עם מיצבי אמנות הנוצרים על ידי קהילת אמנים ורסטיליים לשבוע ואז היא... נעלמת. תרבות הברן הביאה איתה חוויות פופ אפ, ומלמדת אותנו לחוות ולשחרר בהצגות, מופעי מחול, אפילו פופ אפ בבתים לפני הריסה. חוויה רגשית מובטחת. עמותת "מידברן" בישראל, מעניקה מלגות לאמנים באמצעות קרן האמנות שלה, פועלת לאפשר לכל אדם וקבוצת אנשים ליצור אמנות שוברת מוסכמות, פורצת דרך וללא גבולות ומגבלות – כזו שאינה מושפעת מנורמות חברתיות או משיקולים מסחריים, ומביאה לידי ביטוי את השקפת האמן באופן חף מהשפעות.

״נמשכתי תמיד לפאזל האין סופי שנמצא מאחורי הקלעים. אין שום דבר שישווה מבחינתי לרגע הזה, שבו האורות כבים באולם, משתרר שקט עם ציפייה דרוכה, והמסך עולה.״

איך השפיעו עלייך הלימודים באוניברסיטת תל אביב?

כמנהלת בתחום התרבות אני חושבת שחייבים ללמוד את התחום הזה בשביל להתמקצע, לייצר עומק ולפתח השקפת עולם וראייה תרבותית רחבה.

הייתה לי זכות להיחשף בחוג לתיאטרון לכל מה שקשור בתיאטרון, תיאטרון חברתי, היסטוריה של התיאטרון, מחזאות, ובפקולטה לניהול לנושאים כלכליים ואירגוניים. זה נתן לי בסיס מקצועי ואפשרות להתחיל לגבש השקפת עולם, או לפחות שיח. במדשאות שנמצאות לפני בנין מקסיקו, הייתה לי נחיתה רכה מעולם הנוער והחיילות לעולם המקצועי, וזו הייתה חוויה נפלאה. בנין מקסיקו של האמנויות היה בשנות ה- 90 אזור הומה ביוצרים ובאנשים מפקולטות שונות, ששמעו בין השאר קורסי תיאטרון, קולנוע ועיצוב. המון דמויות ססגוניות הסתובבו שם. בבנין מקסיקו הייתה לי בפעם הראשונה נגיעה במכלול של הפקה. מאד נהניתי.

השחקנים שמעון מימרן וצביקה הדר למדו איתי. בין מוריי היה פרופ' גדי קינר, איש מדהים. לימים ישבנו יחד בוועדת תיאטרון בסל תרבות ארצי. כשפרופ' קינר מדבר על תיאטרון ויצירה, לא נותר אלא להקשיב. יצא לי לעבוד מעט גם עם פרופ' נולה צ'לטון, שהלכה לעולמה לא מזמן. זה היה דור של נפילים.

מה הבאת לתחום המקצועי בארץ מאוניברסיטת לונדון?

הנושא של מדיניות תרבות היה בחיתוליו. רק כמה שנים אחרי שחזרתי, החלו לעסוק בארץ בנושא של מדיניות תרבות ואסטרטגיה. הבאתי איתי איזושהי ראיה אסטרטגית רחבה וכוללת. למדתי להסתכל על הכל מעשרים אלף רגל מלמעלה. לא לטבוע בפרטים. למצוא דרך להתנתק מהמטלות הבלתי נגמרות, ולהסתכל על התמונה המלאה. בנוסף, לייצר גשרים בין תחומים שונים. חזרתי יחסית צעירה, בגיל שלושים, אחרי השלמת התואר. היום, עשרים שנה אחרי, אני יכולה להגיד שיש לי הרבה יותר אפשרות להטמיע ולייצר תהליכים בנושאים אלה.

מדיניות תרבות מטרתה יצירת השפעה ארוכת טווח על התחום בישראל. בעיניי תרבות זה החמצן של החברה האנושית. יש צורך לוודא שיש חינוך לתרבות, שיש ביטוי למיעוטים ולמגזרים שונים, ושיח בין תרבויות. התרבות צריכה להגיע אל הרוב, להפוך למשהו רחב ופופולרי וזמין, ולא להישאר נחלתם של מתי מעט.

אני חושבת שהבריטים עושים את העבודה הטובה ביותר. יש להם גוף שנקרא ARTS COUNCIL הממונה על קידום התרבות ועל חלוקת המשאבים בכל בריטניה, אירלנד, סקוטלנד וכו'. האנגלים התמחו בעיניי בניתוק של התרבות מפוליטיקה, וזה משהו שאנחנו עוד רחוקים מלהגיע אליו. אחת המטרות שיש לי היום היא לנסות לראות אם יש איזושהי דרך להחיל חלקים קטנים מהמודל האנגלי בישראל במטרה ליצור מערך מקצועי ומיומן.

גיבוש מדיניות תרבות באמצעות מחקר תרבות בישראל, תעלה את התרבות על סדר היום הציבורי. נדרשת העמקה בקשר בין תרבות לחברה מתוקנת, נאורה ומכילה, ובסוגיות כגון: חופש הביטוי, ערכים דמוקרטיים ליברליים, וקידום היצירה והיוצרים.

הזכות לתרבות, זה כנראה מה שמניע אותי.

איך פועל פורום של מאה וארבעים מוסדות תרבות ומה תפקידך?

מספר מנהלי מוסדות תרבות הקימו לפני חמש עשרה שנה את הפורום אותו אני מנהלת כיום. הפורום פועל עבור גופים נתמכים על ידי משרד התרבות, ובין מטרותיו: חתירה להגדלה של תקציב התרבות בהתאם לאמנת אונסקו, לרמה הנהוגה ברוב מדינות אירופה (בהן תקציב התרבות עומד על 1% מתקציב המדינה. בישראל כיום תקציב משרד התרבות הוא רק כ- 0.23% מתקציב המדינה); שימור שיח שוטף בין משרד התרבות וגופי התרבות; לפעול לחשיפת תרבות, אמנות ויצירה ישראלית; לעודד שיתופי פעולה, וליצור קהילת מנהלים בתחומי התרבות והאמנות.

הגופים הנתמכים על ידי משרד התרבות נתמכים באמצעות תקנות, תנאי סף ומבחני תמיכה ייעודיים שמפרסם משרד התרבות. המנגנון עמוס ומסורבל ואנו תומכים במידע ובמפגשי הבהרה.

תנאי סף: עמותה צריכה לפעול שנתיים עם ניהול תקין על מנת לקבל תמיכה, ולעמוד בקריטריונים שהמדינה הציגה. לדעתי יש נאותות בקיום תקין של עמותה על מנת להיות זכאי לתמיכות.

חשוב לנו להפגיש את נציגי הציבור עם מנהלי מוסדות התרבות, על מנת שיכירו את העשייה והיצירה המוסדית וגם העצמאית. למשל, אנשי משרד החוץ צריכים להכיר את הגופים הפועלים מחוץ למדינה ומייצגים אותה באופן עקיף, כמו להקת בת שבע. כך חשוב שאנשי התקציבים במשרד האוצר יכירו מקרוב את פעילות משרד התרבות.

אנחנו נמצאים בקשר רציף ויומיומי עם הארגונים החברים בפורום באמצעות דיוור, אתר אינטרנט ופייסבוק נגיש. אנחנו עוסקים בכל נושא שחשוב ורלוונטי לחברים בפורום ועורכים הכשרות למנהלים על ידי ימי עיון, כנסים ומפגשי הכוונה בנושאים כמו: פיתוח משאבים, שיווק, ניהול ובקרת עמותות.

מהו המסר שלך לבוגרים?

ברשותכם, אצטט את מארק טווין:

“Twenty years from now you will be more disappointed by the things you didn't do than by the ones you did: So, throw off the bowlines, sail away from the safe harbor,
catch the trade winds in your sails.

Explore.

Dream.

Discover.”