לשיתוף:
 |  |  |  |
מדור ראיונות - בקהילה שלי
ראיון עם נגה קינן על אופטימיות בזמן קורונה ולקראת שנת הכספים החדשה
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב
"הקמתי קבוצה שנקראת: "כן! זה אפשרי - מלכ"ר שמטרתו לעודד שילובם של סטודנטים אוטיסטים באוניברסיטאות ובמכללות, והקמנו קבוצת פייסבוק לשימוש הציבור."
תעודת זהות:
ילידת 1954 חיה ברמת השרון
תארים:
תואר ראשון מאוניברסיטת חיפה בספרות ואמנות
תואר שני במנהל עסקים MBA מאוניברסיטת תל אביב.
עסקים:
יזמת, מנהלת ובעלים של פורומים בתחום העסקי:
מ-1997 פורום מנהלי כספים ראשיים (CFO), איגוד מקצועי בע"מ. הפורום מאגד מעל 800 סמנכ"לי כספים של החברות המובילות במשק.
מ-2008 " פורום ראשי החברות ובכירי המשק בישראל המאגד כ- 400 בעלים, יו"רים ומנכ"לים של החברות המובילות במשק הישראלי.
מחברת שותפה לספר: "ישראל סיפור הצלחה", Israel – Island of success , המתורגם בימים אלה גם לסינית.
פעילות ציבורית:
כיהנה בדירקטוריונים: קו מנחה, בתי זיקוק, אנליסט קופות גמל, פועלים IBI
2001-2004 חברת הנהלת האיגוד העולמי של ארגוני מנהלי הכספים (IAFEI) ויו"ר הועדה המייסדת של ארגון החברות הזרות הנסחרות בארה"ב.
תארים:
תואר ראשון מאוניברסיטת חיפה בספרות ואמנות
תואר שני במנהל עסקים MBA מאוניברסיטת תל אביב.
עסקים:
יזמת, מנהלת ובעלים של פורומים בתחום העסקי:
מ-1997 פורום מנהלי כספים ראשיים (CFO), איגוד מקצועי בע"מ. הפורום מאגד מעל 800 סמנכ"לי כספים של החברות המובילות במשק.
מ-2008 " פורום ראשי החברות ובכירי המשק בישראל המאגד כ- 400 בעלים, יו"רים ומנכ"לים של החברות המובילות במשק הישראלי.
מחברת שותפה לספר: "ישראל סיפור הצלחה", Israel – Island of success , המתורגם בימים אלה גם לסינית.
פעילות ציבורית:
כיהנה בדירקטוריונים: קו מנחה, בתי זיקוק, אנליסט קופות גמל, פועלים IBI
2001-2004 חברת הנהלת האיגוד העולמי של ארגוני מנהלי הכספים (IAFEI) ויו"ר הועדה המייסדת של ארגון החברות הזרות הנסחרות בארה"ב.
קהילה:
חברת ועדת המינויים וועדת המנהל של נציבות שירות המדינה במשרד ראש הממשלה, מכהנת במועצת חבר הנאמנים של אוניברסיטת בר אילן, בחבר הנאמנים של המכללה למנהל, הנהלת "אמץ לוחם", שילוב אוטיסטים באוניברסיטאות
צילום: דור מלכה
״ישראל - סיפור הצלחה״ 2017 - היסטוריה ופוליטיקה אדם רויטר, נגה קינן, כנרת זמורה-דביר.
"המניע את ההצלחה של ישראל הוא הדנ"א של העם המיוחד שחי פה, שמה שמאפיין אותו זו אי שביעות רצון תמידית הגורמת לשיפור מתמיד ובכל נושא. "
מהן הפעילויות הקהילתיות והציבוריות העיקריות בהן את מעורבת, ואיך משפיעה הקורונה?
אם אני צריכה לדרג בעבודתי פעילויות לפי משמעות, והכל בעל משמעות עבורי, שני דברים בולטים מעל כולם: פעילות לשילוב סטודנטים על הרצף האוטיסטי באוניברסיטאות, והספר שכתבתי עם אדם רויטר - "ישראל סיפור הצלחה" אנחנו מוציאים עדכון במצגת מידי שנה עם נתונים אוביקטיביים כלכליים וחברתיים המאששים את ישראל כסיפור הצלחה. כל מה שאני עושה כרוך בתחושת שליחות מאד גדולה וסיפוק רב. יום אחד נזרקתי לבור שחור, עמוק ואפל וכואב, כשהנכד שלי אובחן כאוטיסט בגיל שנה וחצי. הפכנו להיות חפרני אינטרנט. קראנו מחקרים, ספרים, מאמרים מכל העולם - והכל מחריד. הייתה נקודת אור אחת קטנה בחושך: קראתי שבארצות הברית יש תוכניות לקבלת סטודנטים אוטיסטים לקולג'ים. לא בטוח שהנכד שלי יגיע לזה. לא בטוח באיזה רמת אוטיזם הוא יהיה, לא בטוח באיזו רמה אינטלקטואלית הוא יהיה, אבל אולי. פנס קטן התחיל להבהב. אולי זה אפשרי.
כשפניתי לבדוק מה קורה בארץ, מצאתי תוכנית אחת באוניברסיטת אריאל לשילוב סטודנטים על הרצף האוטיסטי. למדו שם אז כשלושים סטודנטים בתחומים שונים כולל מתמטיקה, אלקטרוניקה, פיזיקה, ביולוגיה מולקולרית, תקשורת ויהדות. הם מתגוררים עם חונך במעונות, שעוזר להם במה שאוטיסטים מתקשים בו - התארגנות, יחסי חברה ובקטע הרגשי. כל הסטודנטים הם אוטיסטים מאובחנים שזכאים לאחוזי נכות מהביטוח הלאומי. נפגשתי עם הדקאן ועם כמה מהסטודנטים, שאחת מהן שבתה את לבי - רז רובס, בתו של הזמר. היא סיימה שנה ראשונה בביולוגיה מולקולרית בהצטיינות דקאן (בינתיים היא כבר בתואר השני).
הגלגל החל להסתובב. הקמתי קבוצה שנקראת: "כן! זה אפשרי – סטודנטים על הרקע האוטיסטי", קבוצה שמטרתה קודם כל להביא תקווה לכל המשפחות המתבשרות על ילדם המאובחן על הרצף. בנוסף, אנו עוסקים בעידוד אוניברסיטאות ומכללות לקיים פרוייקטים ייעודיים לקבוצה הגדלה והולכת של ילדים על הרצף. הקמנו קבוצת פייסבוק לשימוש הציבור, ואנחנו מנסים לקדם תוכניות באוניברסיטאות ובביטוח לאומי. חברנו לעוד עמותות ועשינו סקר בכל האוניברסיטאות בארץ. תפקידנו לסייע.
אם מסתכלים על תכונות ספציפיות באוטיזם יש בהן שמתאימות לעבודה מחקרית, מו"פ ופריצות דרך גדולות. יכולת התעמקות בנושא המעניין אותם, זווית ראייה חדשה שהם מביאים לתחום, כל אלה הם ערכים חשובים ומרכזיים. אנו מכירים היום באוטיסטים רבים (בתפקוד גבוה) בכל הפיתוחים הטכנולוגיים בסיליקון ואלי, במחקר ובאקדמיה.
אם אני צריכה לדרג בעבודתי פעילויות לפי משמעות, והכל בעל משמעות עבורי, שני דברים בולטים מעל כולם: פעילות לשילוב סטודנטים על הרצף האוטיסטי באוניברסיטאות, והספר שכתבתי עם אדם רויטר - "ישראל סיפור הצלחה" אנחנו מוציאים עדכון במצגת מידי שנה עם נתונים אוביקטיביים כלכליים וחברתיים המאששים את ישראל כסיפור הצלחה. כל מה שאני עושה כרוך בתחושת שליחות מאד גדולה וסיפוק רב. יום אחד נזרקתי לבור שחור, עמוק ואפל וכואב, כשהנכד שלי אובחן כאוטיסט בגיל שנה וחצי. הפכנו להיות חפרני אינטרנט. קראנו מחקרים, ספרים, מאמרים מכל העולם - והכל מחריד. הייתה נקודת אור אחת קטנה בחושך: קראתי שבארצות הברית יש תוכניות לקבלת סטודנטים אוטיסטים לקולג'ים. לא בטוח שהנכד שלי יגיע לזה. לא בטוח באיזה רמת אוטיזם הוא יהיה, לא בטוח באיזו רמה אינטלקטואלית הוא יהיה, אבל אולי. פנס קטן התחיל להבהב. אולי זה אפשרי.
כשפניתי לבדוק מה קורה בארץ, מצאתי תוכנית אחת באוניברסיטת אריאל לשילוב סטודנטים על הרצף האוטיסטי. למדו שם אז כשלושים סטודנטים בתחומים שונים כולל מתמטיקה, אלקטרוניקה, פיזיקה, ביולוגיה מולקולרית, תקשורת ויהדות. הם מתגוררים עם חונך במעונות, שעוזר להם במה שאוטיסטים מתקשים בו - התארגנות, יחסי חברה ובקטע הרגשי. כל הסטודנטים הם אוטיסטים מאובחנים שזכאים לאחוזי נכות מהביטוח הלאומי. נפגשתי עם הדקאן ועם כמה מהסטודנטים, שאחת מהן שבתה את לבי - רז רובס, בתו של הזמר. היא סיימה שנה ראשונה בביולוגיה מולקולרית בהצטיינות דקאן (בינתיים היא כבר בתואר השני).
הגלגל החל להסתובב. הקמתי קבוצה שנקראת: "כן! זה אפשרי – סטודנטים על הרקע האוטיסטי", קבוצה שמטרתה קודם כל להביא תקווה לכל המשפחות המתבשרות על ילדם המאובחן על הרצף. בנוסף, אנו עוסקים בעידוד אוניברסיטאות ומכללות לקיים פרוייקטים ייעודיים לקבוצה הגדלה והולכת של ילדים על הרצף. הקמנו קבוצת פייסבוק לשימוש הציבור, ואנחנו מנסים לקדם תוכניות באוניברסיטאות ובביטוח לאומי. חברנו לעוד עמותות ועשינו סקר בכל האוניברסיטאות בארץ. תפקידנו לסייע.
אם מסתכלים על תכונות ספציפיות באוטיזם יש בהן שמתאימות לעבודה מחקרית, מו"פ ופריצות דרך גדולות. יכולת התעמקות בנושא המעניין אותם, זווית ראייה חדשה שהם מביאים לתחום, כל אלה הם ערכים חשובים ומרכזיים. אנו מכירים היום באוטיסטים רבים (בתפקוד גבוה) בכל הפיתוחים הטכנולוגיים בסיליקון ואלי, במחקר ובאקדמיה.
אני מכירה כיום את התוכניות בפיתוח באוניברסיטה העברית, ובאוניברסיטת בר אילן. כולם מבינים שיש מקום לתוכניות אלו, אך לא תמיד מוצאים את התקציבים הנדרשים. לצערנו אוכלוסיית האוטיסטים היא אוכלוסייה בצמיחה ואנו חייבים לתת לה מענה, אבל גם למען פיתוח הטכנולוגיה והמחקר בישראל – לשלב סטודנטים אוטיסטים באקדמיה.
האם תוכלי לסכם את השפעת הלימודים באוניברסיטת תל אביב על הקריירה שלך?
תקופת הלימודים באוניברסיטת תל אביב הייתה מאד משמעותית בשבילי. במסגרת לימודי מנהל עסקים קיבלתי כלים, שאת חלקם הכרתי, אבל נוסף להם הסבר מעמיק ורציונלי. הפסיכולוגיה שמאחורי ייזום פרויקטים ושיווק הייתה בשבילי כלי יוצא מן הכלל. הכרת גרף האימוץ של טכנולוגיות חדשות היה שווה את כל התואר. באמצעותו מאובחנות אוכלוסיות ומאמצים מודלים או מוצרים חדשניים. הגרף הזה בנה את ההבנה שלי לזהות מי הם הראשונים לאמץ מוצר או שירות ומה משכנע אותם, שהתבטאה בפעילות עסקית וכללית. איך לפתח אסטרטגיית חדירת מוצר/שירות חדש לשוק, מהקבוצה הראשונה שמוכנה להשתמש במוצר חדשני - "החדשנים" (Innovators), לקבוצה השנייה - קבוצת "המאמצים הראשונים ((Early Adopters, שמוכנים לבחון מוצר חדשני, אבל לא במחיר מופקע ורק אם הוא עובד. מבין המורים שלימדו אותי זכורים לי באופן מיוחד פרופ' פקלמן שלמדנו ממנו הרבה, ופרופ' יזרעאלי שדיבר על נושאים "משונים" לאותו זמן כמו קיימות.
האם היה רקע בבית הורייך בניהול עסקים?
לאבי הייתה חברה חקלאית פרטית הגדולה בארץ באותה תקופה, שמקום מושבה היה ברשות החולה. החברה חכרה שטחים עצומים מהקיבוצים ומהמושבים בסביבה, וגידלה גידולים ששימשו מספוא לעדרי בקר בכל הארץ. עבדתי איתו כמה שנים. למדתי לכתוב הסכמים על גג של טנדר, להוציא חשבוניות, לגבות כספים ולחשב סיכונים. העולם החקלאי של אז הלך אל סופו ואני חיפשתי נואשות כיוונים נוספים להתפתח. מצאתי את המודם הראשון בחיפה. התחברתי לילות שלמים לספריות באוניברסיטאות בארצות הברית ללמוד על חידושים בחקלאות, ויצאתי עם תוכנית עסקית שאומרת: בואו נייצא עוברים מוקפאים של פרות ישראליות שידועות בתנובתן הגבוהה. אי אפשר לייצא עגלים לעולם השלישי מחשש שייפגעו ממחלות מקומיות. זה היה שיא הטכנולוגיה באותם ימים, ומאז ומתמיד ריתקה אותי הטכנולוגיה. טכנולוגיה זו אהבתי הגדולה. אבל אבי היה מבוגר מדי למהפכות כאלו ואני הייתי צעירה מדי. עזבתי את העבודה איתו ועברתי לתל אביב, בה לא הכרתי לא אדם ולא רחוב.
האם תוכלי לסכם את השפעת הלימודים באוניברסיטת תל אביב על הקריירה שלך?
תקופת הלימודים באוניברסיטת תל אביב הייתה מאד משמעותית בשבילי. במסגרת לימודי מנהל עסקים קיבלתי כלים, שאת חלקם הכרתי, אבל נוסף להם הסבר מעמיק ורציונלי. הפסיכולוגיה שמאחורי ייזום פרויקטים ושיווק הייתה בשבילי כלי יוצא מן הכלל. הכרת גרף האימוץ של טכנולוגיות חדשות היה שווה את כל התואר. באמצעותו מאובחנות אוכלוסיות ומאמצים מודלים או מוצרים חדשניים. הגרף הזה בנה את ההבנה שלי לזהות מי הם הראשונים לאמץ מוצר או שירות ומה משכנע אותם, שהתבטאה בפעילות עסקית וכללית. איך לפתח אסטרטגיית חדירת מוצר/שירות חדש לשוק, מהקבוצה הראשונה שמוכנה להשתמש במוצר חדשני - "החדשנים" (Innovators), לקבוצה השנייה - קבוצת "המאמצים הראשונים ((Early Adopters, שמוכנים לבחון מוצר חדשני, אבל לא במחיר מופקע ורק אם הוא עובד. מבין המורים שלימדו אותי זכורים לי באופן מיוחד פרופ' פקלמן שלמדנו ממנו הרבה, ופרופ' יזרעאלי שדיבר על נושאים "משונים" לאותו זמן כמו קיימות.
האם היה רקע בבית הורייך בניהול עסקים?
לאבי הייתה חברה חקלאית פרטית הגדולה בארץ באותה תקופה, שמקום מושבה היה ברשות החולה. החברה חכרה שטחים עצומים מהקיבוצים ומהמושבים בסביבה, וגידלה גידולים ששימשו מספוא לעדרי בקר בכל הארץ. עבדתי איתו כמה שנים. למדתי לכתוב הסכמים על גג של טנדר, להוציא חשבוניות, לגבות כספים ולחשב סיכונים. העולם החקלאי של אז הלך אל סופו ואני חיפשתי נואשות כיוונים נוספים להתפתח. מצאתי את המודם הראשון בחיפה. התחברתי לילות שלמים לספריות באוניברסיטאות בארצות הברית ללמוד על חידושים בחקלאות, ויצאתי עם תוכנית עסקית שאומרת: בואו נייצא עוברים מוקפאים של פרות ישראליות שידועות בתנובתן הגבוהה. אי אפשר לייצא עגלים לעולם השלישי מחשש שייפגעו ממחלות מקומיות. זה היה שיא הטכנולוגיה באותם ימים, ומאז ומתמיד ריתקה אותי הטכנולוגיה. טכנולוגיה זו אהבתי הגדולה. אבל אבי היה מבוגר מדי למהפכות כאלו ואני הייתי צעירה מדי. עזבתי את העבודה איתו ועברתי לתל אביב, בה לא הכרתי לא אדם ולא רחוב.
היום מדברים על עסקים צעירים שמצבם קשה. איך אזרת אומץ להיות עצמאית?
אני חושבת שלא הייתה לי אופציה אחרת. יש לי צורך בשליטה והכוונה של דברים, ומשמעת זה לא הצד החזק שלי. גם פוליטיקה ארגונית זה לא הצד החזק שלי. יצאתי מהאוניברסיטה עם כישורים ויכולות להיות יועצת. שימשתי יועצת לחברות שעסקו בעיקר בטכנולוגיות מידע -IT בשווקים בינלאומיים. הייתה זו תחילת כניסתו של המחשוב לכל משתמש ומחשוב צבעוני לחלקם . התחיל עולם חדש שריתק אותי. השתתפתי בכנסים בגרמניה ובסיליקון ואלי בנושא מולטימדיה, ושימשתי כיועצת המקצועית למוסף שהפיק אז גלובס בנושא. כיועצת חיצונית של המחלקה לפיתוח עסקי של גלובס, פנו אליי להתמודד עם סוגייה קשה: פרסום שערי המניות עבר למחשבים, וזה גרם לכך שאף אחד לא רץ להשיג את העיתון בחמש אחר הצהריים. המשבר היה גדול. הכנתי להם תוכנית שכללה בין השאר הקמת פורום סמנכ"לי שיווק. כך העיתון יחזק את הקשרים שלו עם המפרסמים הגדולים, ולמנכ"לים יהיה מקום של למידה משותפת והתייעצויות. הוסכם שאקים את הפורום ואחרי שנה אעביר לעיתון את הפורום עובד ומצליח. עשיתי זאת. הפורום החזיק מעמד שישה חודשים בלבד. הלוגו של הפורום - יד לוחצת יד - הפך להיות הלוגו של ועידת ישראל לעסקים.
הסקתי כמה מסקנות: למנהלים בכירים בחברות מובילות יש צורך להיפגש, להתייעץ, ללמוד אחד מהשני ולשתף פעולה בעיקר ברגולציות; אסור שלגוף כזה תהיה כפיפות אינטרסים לשום גוף חיצוני; ואני יודעת לעשות את זה.
חיפשתי במי אבחר לפורום מבין בעלי התפקידים הבכירים בחברות המרכזיות, ובחרתי במנהלי כספים (CFO). לא היה מונח כזה. קראו לתפקיד סמנכ"ל כספים או חשבונאי ראשי, בעיקר בחברות שנסחרו אז בחוץ לארץ. הקמתי את הפורום הזה לפני כעשרים וארבע שנים, והוא פועל כגוף מרשים, משפיע, משיא ערך לחברים, ומשפיע על תהליכי חקיקה ורגולציה. יש קריטריונים מדוייקים לקבלה לפורום והפעילות בו מאוד ממוקדת בחברים ובצרכיהם המשתנים. אחרי שלוש עשרה שנה, הקמנו את פורום ראשי החברות. גם פורום זה הפך לפורום ייחודי וחזק של יו"רים ומנכ"לים, וקריטריוני קבלה מובחנים.
אחד מהתפקידים המשמעותיים של שני הפורומים האלה הוא לאפשר לחברים ללמוד אחד מהשני, הדבר חזק במיוחד בעתות משבר, אך תקף תמיד. תפקיד נוסף הוא לקרב את המציאות העסקית לקובעי המדיניות והרגולטורים. לא תמיד יודעים שם בירושלים מה קורה בתל-אביב. לא תמיד הם מבינים את האתגרים והסביבה בה פועלות החברות ומוציאים רגולציות שאינן מכוונות נכון ולכן אינן משיגות את מטרתן. ראינו את זה הרבה בקורונה, כשההחלטות שנעשו בירושלים פיספסו.
אני חושבת שלא הייתה לי אופציה אחרת. יש לי צורך בשליטה והכוונה של דברים, ומשמעת זה לא הצד החזק שלי. גם פוליטיקה ארגונית זה לא הצד החזק שלי. יצאתי מהאוניברסיטה עם כישורים ויכולות להיות יועצת. שימשתי יועצת לחברות שעסקו בעיקר בטכנולוגיות מידע -IT בשווקים בינלאומיים. הייתה זו תחילת כניסתו של המחשוב לכל משתמש ומחשוב צבעוני לחלקם . התחיל עולם חדש שריתק אותי. השתתפתי בכנסים בגרמניה ובסיליקון ואלי בנושא מולטימדיה, ושימשתי כיועצת המקצועית למוסף שהפיק אז גלובס בנושא. כיועצת חיצונית של המחלקה לפיתוח עסקי של גלובס, פנו אליי להתמודד עם סוגייה קשה: פרסום שערי המניות עבר למחשבים, וזה גרם לכך שאף אחד לא רץ להשיג את העיתון בחמש אחר הצהריים. המשבר היה גדול. הכנתי להם תוכנית שכללה בין השאר הקמת פורום סמנכ"לי שיווק. כך העיתון יחזק את הקשרים שלו עם המפרסמים הגדולים, ולמנכ"לים יהיה מקום של למידה משותפת והתייעצויות. הוסכם שאקים את הפורום ואחרי שנה אעביר לעיתון את הפורום עובד ומצליח. עשיתי זאת. הפורום החזיק מעמד שישה חודשים בלבד. הלוגו של הפורום - יד לוחצת יד - הפך להיות הלוגו של ועידת ישראל לעסקים.
הסקתי כמה מסקנות: למנהלים בכירים בחברות מובילות יש צורך להיפגש, להתייעץ, ללמוד אחד מהשני ולשתף פעולה בעיקר ברגולציות; אסור שלגוף כזה תהיה כפיפות אינטרסים לשום גוף חיצוני; ואני יודעת לעשות את זה.
חיפשתי במי אבחר לפורום מבין בעלי התפקידים הבכירים בחברות המרכזיות, ובחרתי במנהלי כספים (CFO). לא היה מונח כזה. קראו לתפקיד סמנכ"ל כספים או חשבונאי ראשי, בעיקר בחברות שנסחרו אז בחוץ לארץ. הקמתי את הפורום הזה לפני כעשרים וארבע שנים, והוא פועל כגוף מרשים, משפיע, משיא ערך לחברים, ומשפיע על תהליכי חקיקה ורגולציה. יש קריטריונים מדוייקים לקבלה לפורום והפעילות בו מאוד ממוקדת בחברים ובצרכיהם המשתנים. אחרי שלוש עשרה שנה, הקמנו את פורום ראשי החברות. גם פורום זה הפך לפורום ייחודי וחזק של יו"רים ומנכ"לים, וקריטריוני קבלה מובחנים.
אחד מהתפקידים המשמעותיים של שני הפורומים האלה הוא לאפשר לחברים ללמוד אחד מהשני, הדבר חזק במיוחד בעתות משבר, אך תקף תמיד. תפקיד נוסף הוא לקרב את המציאות העסקית לקובעי המדיניות והרגולטורים. לא תמיד יודעים שם בירושלים מה קורה בתל-אביב. לא תמיד הם מבינים את האתגרים והסביבה בה פועלות החברות ומוציאים רגולציות שאינן מכוונות נכון ולכן אינן משיגות את מטרתן. ראינו את זה הרבה בקורונה, כשההחלטות שנעשו בירושלים פיספסו.
"מי שרוצה להצליח בקריירה חייב לפתוח את היריעה. הדברים החשובים נולדים בממשקים בין נושאים. חזרנו קצת לעולם הרנסנס שבו אדם מצליח צריך ידע בהרבה תחומים."
מנסיונך, איך מטמיעים בינלאומיות בארגון?
המשק הישראלי הוא משק בינלאומי. בשביל החברות הטכנולוגיות העולמיות ישראל היא ביתא סייט נפלא (גירסת ביתא של מוצר תוכנה בפיתוח אחרי אב טיפוס ופיילוט). אבל צריך להסתכל על הסביבה בה הן פועלות בעולם. גם החברות המקומיות מאד מושפעות ממה שנעשה בעולם, דרך הרגולציה שמאמצת לעתים בצורה נבונה ולעתים בצורה פחות נבונה רגולציות מהעולם.
תהליכים שקורים בעולם יגיעו לכאן במוקדם או במאוחר, כדאי להסתכל קדימה לאן הדברים הולכים ולאמץ אותם לפני שהם מגיעים.
חברות ישראליות פועלות בעולם משני כיוונים. או שהן חברות זרות שפועלות בישראל או חברות ישראליות שפועלות בעולם. אבל מבנה ההנהלה הוא פחות או יותר אחיד. ההנהלה פועלת בריקוד של שלישיה: יו"ר, מנכ"ל ו- CFO. האינטראקציה בין שלושתם לעתים מייצרת ייתרון לחברה שיש בה שלישייה שפועלת טוב יחד.
איזה יתרון יש למנהלי כספים בקידום למנכ"לות?
דיברנו על שלישיה מנהלת, לכן המועמד הטבעי יהיה במקרים רבים ה-CFO. לא כך בחברות טכנולוגיות, שם יקדמו במקרים רבים את איש הטכנולוגיה, ובחברות מסחר יבחרו איש מסחר וכו'. אם יש לחברה צרכים מתחום המומחיות של ה-CFO כמו: שינויים ארגוניים, מיזוגים ורכישות, משבר או הזדמנויות של מזומנים, אז מנהל הכספים הוא המועמד המושלם. יש לו יתרון אדיר בניהול חברה. הוא רואה אסטרטגיה, יש לו ראייה לעומק של ההתנהלויות בחברה וידע בפרטים. היכולת שלו לפתוח את מנעד ההסתכלות מסייעת לקידומו.
איך החברות החזקות במשק יכולות לסייע ביציאה ממצב הכלכלי של הקורונה?
חברות חזקות ובריאות יוצרות כלכלה חזקה ובריאה, תעסוקה מתרחבת ויציאה מהמשבר. אנחנו בעין הסערה. אנחנו לא יכולים לדעת איך העולם
המשק הישראלי הוא משק בינלאומי. בשביל החברות הטכנולוגיות העולמיות ישראל היא ביתא סייט נפלא (גירסת ביתא של מוצר תוכנה בפיתוח אחרי אב טיפוס ופיילוט). אבל צריך להסתכל על הסביבה בה הן פועלות בעולם. גם החברות המקומיות מאד מושפעות ממה שנעשה בעולם, דרך הרגולציה שמאמצת לעתים בצורה נבונה ולעתים בצורה פחות נבונה רגולציות מהעולם.
תהליכים שקורים בעולם יגיעו לכאן במוקדם או במאוחר, כדאי להסתכל קדימה לאן הדברים הולכים ולאמץ אותם לפני שהם מגיעים.
חברות ישראליות פועלות בעולם משני כיוונים. או שהן חברות זרות שפועלות בישראל או חברות ישראליות שפועלות בעולם. אבל מבנה ההנהלה הוא פחות או יותר אחיד. ההנהלה פועלת בריקוד של שלישיה: יו"ר, מנכ"ל ו- CFO. האינטראקציה בין שלושתם לעתים מייצרת ייתרון לחברה שיש בה שלישייה שפועלת טוב יחד.
איזה יתרון יש למנהלי כספים בקידום למנכ"לות?
דיברנו על שלישיה מנהלת, לכן המועמד הטבעי יהיה במקרים רבים ה-CFO. לא כך בחברות טכנולוגיות, שם יקדמו במקרים רבים את איש הטכנולוגיה, ובחברות מסחר יבחרו איש מסחר וכו'. אם יש לחברה צרכים מתחום המומחיות של ה-CFO כמו: שינויים ארגוניים, מיזוגים ורכישות, משבר או הזדמנויות של מזומנים, אז מנהל הכספים הוא המועמד המושלם. יש לו יתרון אדיר בניהול חברה. הוא רואה אסטרטגיה, יש לו ראייה לעומק של ההתנהלויות בחברה וידע בפרטים. היכולת שלו לפתוח את מנעד ההסתכלות מסייעת לקידומו.
איך החברות החזקות במשק יכולות לסייע ביציאה ממצב הכלכלי של הקורונה?
חברות חזקות ובריאות יוצרות כלכלה חזקה ובריאה, תעסוקה מתרחבת ויציאה מהמשבר. אנחנו בעין הסערה. אנחנו לא יכולים לדעת איך העולם
יראה אחרי הקורונה. אנחנו כן יודעים שהקורונה הביאה גם דברים טובים כמו הזנקת תהליכים כמה שנים קדימה. שילוב עבודה מהבית זה לא דבר חדש אבל לא הייתה בשלות של המעסיקים, העובדים והטכנולוגיה. כיום אנחנו שם בתהליך מהיר. יווצר מודל אחר. חלק מהזמן נהיה בעבודה וחלק נעבוד מהבית, אולי. המודל של הפחתת כמות הטיסות בעסקים כבר היה קיים מזווית הראייה של איכות הסביבה למשל, אבל כולם חשבו שאי אפשר לתקשר בלי להסתכל אחד לשני בעיניים, ולא כך. לא חייבים.
האופטימיות לתקופה שאחרי הקורונה מוסברת בספר: "ישראל סיפור הצלחה" ובמצגות העדכון. לפני ארבע שנים כשנאספו הנתונים אפשר היה לקבל עונש סקילה על דעה כזו. הרגשנו, רויטר ואני, כמו מהפכנים במחתרת. אבל כשהסתכלנו על הנתונים ועל השוואות בינלאומיות ראינו שהנתונים מנוגדים לאווירה הציבורית הנכאה. המוטיבציה לכתיבה הייתה השאלה: האם ישראל זו מדינת עולם שלישי שהולכת לאבדון או שישראל זה סיפור הצלחה. נוסף על הנתונים ראיינו 100 בכירים. שם הספר ניתן בסוף התהליך, לאור הנתונים שאספנו.מה שמניע את ההצלחה זו לא ממשלה זו או אחרת או חקיקות או פוליטיקה, אלא הדנ"א של העם המיוחד שחי פה, שמה שמאפיין אותו זו אי שביעות רצון תמידית. פועלים לשינוי כל הזמן. ישראלים נוסעים למדינות עשירות ואומרים: כך בדיוק אני רוצה שיהיה אצלנו - כיתות קטנות, ולא חשוב ששם יש ילודה נמוכה, או שירות רפואי כמו בשוודיה. זהו דחף להתקדם. כשישראל התקבלה ל- OECD כולם היו מאוכזבים שאנחנו רק במקום ביניים מתוך 34 מדינות ב-2010, ולא במקומות הראשונים. ואי השביעות רצון הזאת היא מדרבן אדיר. כולנו אנרכיסטים במידה רבה לא מקבלי סמכות ולא סטאטוס קוו. אנחנו רוצים את המצב אחרת. זו תכונה מדהימה.
דבר נוסף שגילינו שמקדם את כלכלת ישראל זה הדנ"א של היהודי הנודד והאופן הגלובאלי שבו אנחנו חיים ומגדלים את הילדים שלנו. לכל ילד בן שלוש יש דרכון ולקחו אותו לחו"ל. בתיכון נוסעים לפולין ואחרי צבא נוסעים לדרום אמריקה או הודו, מתערים באוכלוסייה. אחרי חינוך גלובלי כזה מה הבעיה לתת פרזנטציה ב-Wall street?. אני כבר יודע לחיות במקום זר. היכולות האלו מריצות את כולנו קדימה. התפיסה שלנו היא מראש גלובאלית. ובתקופה שבה הגלובליזציה היא התהליך המרכזי העולמי, למדינת ישראל יש יתרון. הספר בא לרכז את התכונות והיכולות, איפה הן באות לידי ביטוי, ואיך הן יוצרות את ישראל סיפור הצלחה.
האם גם לגבי התקופה הנוכחית יש מקום לאופטימיות?
אני בטוחה שכן. הקורונה היא אתגר. אנשים רבים שילמו בחייהם, בבריאותם, בעסקיהם ובמצבם הכלכלי, אבל נעבור אותו חזקים ומצליחים יותר מתמיד. יש למדינת ישראל את הנשק האולטימטיבי נגד משברים והיא החוסן הפנימי של הישראלים, האופטימיות והחיות.
יש אתגרים גדולים כאן ובעולם, ואנחנו לא מפסידים ברוב הדברים מול מדינות אחרות בעולם. במקומות מסוימים אפילו מרוויחים. הכלכלה שלנו מבוססת על היי-טק של חברות יזמיות, צעירות וגמישות, לכן כמות החברות שנולדות מידי שנה היא מטורפת.
יש הרבה דברים שאנחנו לומדים ונלמד מהתקופה הזאת. בכלכלה המסורתית ובמסחר בעיקר של העצמאים והעסקים הקטנים דרושה רוויזיה מרחיקת לכת. לא ייתכן להפקיר את האוכלוסייה הזאת, שכל כך חשובה לכלכלה. לא ייתכן שאין להם ביטוח לאומי כאשר הם משלמים ביטוח לאומי. צריך לייצר רגולציה מיוחדת עבורם, או לתת להם פטור מתשלום ביטוח לאומי או מדרגות אחרות של מס הכנסה, והם יקנו את שירותי הביטוח בשוק הפרטי.
יש להשתפר בנושא בתי הספר. ללמוד מהמגזר החרדי שבית ספר לא סוגרים. בטח שלא לתקופות ארוכות. בתי ספר ואוניברסיטאות זה בקו הראשון. לימודים זה ערך מרכזי. וגם צריך להיערך טוב יותר ללמידה מרחוק שאני מאד בעדה, בתנאי שמייצרים את זה באופן כזה שאפשר לקיים. מערכת הבריאות ובתוכה בריאות הקהילה ובתי החולים בארץ זו תפארת שאין כדוגמתה. משרד הבריאות צריך להיות ראוי לאיכות העבודה של הגופים האלו.
יש מקומות להתהדר בהם ויש מקומות בעייתיים. "כל מדינה נלחמת עם הקורונה לפי החולשות שלה", אמר העתידן דוד פסיג. אנחנו עם מרדן ולא ממושמע וזה לרעתנו בקורונה, אבל האופי הזה מייצר את גם את אומת הסטארט-אפ.
מבחינה חברתית יש לנו הרבה מה ללמוד האחד מהשני. החברה הכללית צריכה ללמוד מהחרדים את הדבקות בלימודים ואת התמיכה הקהילתית שאינה מבוססת ממשלה. המגזר החרדי צריך ללמוד שהוא בעל היקף כזה המחייב אותו לקחת אחריות על מעשיו גם בהיבט המדינתי ולא רק הקהילתי. המגזר החרדי צריך להיפתח לכלל האוכלוסייה (תהליך שקורה כל הזמן ומחוזק בתקופת הקורונה). אנחנו כולנו צריכים ללמוד שהמגזר הערבי איננו נפרד מהמדינה ויש לטפח אותו לטובת כולנו.
בסיפור על בית הוריך נגענו בחקלאות בארץ. מה יקרה עם החקלאות?
בחקלאות כמו במסחר ובתעשיה צריך להבחין בין חקלאות מסורתית שזה עולם קשה וסיזיפי שהשפעות הממשלה והחוקים עליו מאד קשה, לבין עולם הטכנולוגיה החקלאית.
אני באה ממשפחה חקלאית. אבי היה חקלאי ביבניאל וסבתי נולדה בראש פינה. זה היה עולם אחר. התחום שניסיתי להיכנס אליו בתחילת הדרך זה עולם הטכנולוגיה החקלאית, בו אין גבולות וכל אחד יכול. לדוגמה ההסכמים שנחתמו עם האמירויות. מה הם צריכים מאיתנו? ידע לגדל מזון במדבר: טכנולוגיה בכיוון הזה, כמו רחפנים בתחום החקלאות, סוגי דישון חדשים, חקלאות מדברית או עוברים מוקפאים של פרות שאין לי מושג אם מישהו עוסק בזה. שילוב בין טכנולוגיות לחקלאות זה דבר שאנחנו יודעים לעשות וצריך לקדם אותו.
מה המסר שלך לבוגרי האוניברסיטה?
המסר החשוב ביותר הוא ללמוד ולהתעדכן בתחומים שלך ואחרים כל הזמן. מקורות המידע מאד נגישים היום. כינוסים בינלאומיים משודרים במדיה, מאמרים מתפרסמים, פודקסטים וספרים דיגיטליים. אפשר להתעדכן בכל השטחים, ובעיקר בטכנולוגיה, בתהליכים, בגלובליזציה ובכלכלה עולמית, ועל המלחמות בין החברות הטכנולוגיות והממשלות הגדולות.
הלימודים באוניברסיטה הם הכסא הוירטואלי שעליו יושבים. מי שרוצה להצליח בקריירה חייב לפתוח את היריעה. הדברים החשובים נולדים בממשקים בין נושאים. חזרנו קצת לעולם הרנסנס שבו האדם המשכיל היה צריך ידע בהרבה תחומים. אדם שמתרכז רק בתחום אחד יש לו מגבלה. ההמלצה היא למנף את לימודי האוניברסיטה לאינסוף למידה מתמדת.
אני, אישית, לומדת עכשיו על תוכניות החלל העתידיות, ההפרטה של תוכנית החלל האמריקאית והשפעתה על החברות והכלכלה, תוכניות ההתיישבות על הירח והמסעות המתוכננים למאדים. כשהייתי בסיור לפני חמש שנים בצפון קוריאה חשבתי שזה המקום הרחוק ביותר האפשרי. החלל – רחוק יותר.
אני בטוחה שכן. הקורונה היא אתגר. אנשים רבים שילמו בחייהם, בבריאותם, בעסקיהם ובמצבם הכלכלי, אבל נעבור אותו חזקים ומצליחים יותר מתמיד. יש למדינת ישראל את הנשק האולטימטיבי נגד משברים והיא החוסן הפנימי של הישראלים, האופטימיות והחיות.
יש אתגרים גדולים כאן ובעולם, ואנחנו לא מפסידים ברוב הדברים מול מדינות אחרות בעולם. במקומות מסוימים אפילו מרוויחים. הכלכלה שלנו מבוססת על היי-טק של חברות יזמיות, צעירות וגמישות, לכן כמות החברות שנולדות מידי שנה היא מטורפת.
יש הרבה דברים שאנחנו לומדים ונלמד מהתקופה הזאת. בכלכלה המסורתית ובמסחר בעיקר של העצמאים והעסקים הקטנים דרושה רוויזיה מרחיקת לכת. לא ייתכן להפקיר את האוכלוסייה הזאת, שכל כך חשובה לכלכלה. לא ייתכן שאין להם ביטוח לאומי כאשר הם משלמים ביטוח לאומי. צריך לייצר רגולציה מיוחדת עבורם, או לתת להם פטור מתשלום ביטוח לאומי או מדרגות אחרות של מס הכנסה, והם יקנו את שירותי הביטוח בשוק הפרטי.
יש להשתפר בנושא בתי הספר. ללמוד מהמגזר החרדי שבית ספר לא סוגרים. בטח שלא לתקופות ארוכות. בתי ספר ואוניברסיטאות זה בקו הראשון. לימודים זה ערך מרכזי. וגם צריך להיערך טוב יותר ללמידה מרחוק שאני מאד בעדה, בתנאי שמייצרים את זה באופן כזה שאפשר לקיים. מערכת הבריאות ובתוכה בריאות הקהילה ובתי החולים בארץ זו תפארת שאין כדוגמתה. משרד הבריאות צריך להיות ראוי לאיכות העבודה של הגופים האלו.
יש מקומות להתהדר בהם ויש מקומות בעייתיים. "כל מדינה נלחמת עם הקורונה לפי החולשות שלה", אמר העתידן דוד פסיג. אנחנו עם מרדן ולא ממושמע וזה לרעתנו בקורונה, אבל האופי הזה מייצר את גם את אומת הסטארט-אפ.
מבחינה חברתית יש לנו הרבה מה ללמוד האחד מהשני. החברה הכללית צריכה ללמוד מהחרדים את הדבקות בלימודים ואת התמיכה הקהילתית שאינה מבוססת ממשלה. המגזר החרדי צריך ללמוד שהוא בעל היקף כזה המחייב אותו לקחת אחריות על מעשיו גם בהיבט המדינתי ולא רק הקהילתי. המגזר החרדי צריך להיפתח לכלל האוכלוסייה (תהליך שקורה כל הזמן ומחוזק בתקופת הקורונה). אנחנו כולנו צריכים ללמוד שהמגזר הערבי איננו נפרד מהמדינה ויש לטפח אותו לטובת כולנו.
בסיפור על בית הוריך נגענו בחקלאות בארץ. מה יקרה עם החקלאות?
בחקלאות כמו במסחר ובתעשיה צריך להבחין בין חקלאות מסורתית שזה עולם קשה וסיזיפי שהשפעות הממשלה והחוקים עליו מאד קשה, לבין עולם הטכנולוגיה החקלאית.
אני באה ממשפחה חקלאית. אבי היה חקלאי ביבניאל וסבתי נולדה בראש פינה. זה היה עולם אחר. התחום שניסיתי להיכנס אליו בתחילת הדרך זה עולם הטכנולוגיה החקלאית, בו אין גבולות וכל אחד יכול. לדוגמה ההסכמים שנחתמו עם האמירויות. מה הם צריכים מאיתנו? ידע לגדל מזון במדבר: טכנולוגיה בכיוון הזה, כמו רחפנים בתחום החקלאות, סוגי דישון חדשים, חקלאות מדברית או עוברים מוקפאים של פרות שאין לי מושג אם מישהו עוסק בזה. שילוב בין טכנולוגיות לחקלאות זה דבר שאנחנו יודעים לעשות וצריך לקדם אותו.
מה המסר שלך לבוגרי האוניברסיטה?
המסר החשוב ביותר הוא ללמוד ולהתעדכן בתחומים שלך ואחרים כל הזמן. מקורות המידע מאד נגישים היום. כינוסים בינלאומיים משודרים במדיה, מאמרים מתפרסמים, פודקסטים וספרים דיגיטליים. אפשר להתעדכן בכל השטחים, ובעיקר בטכנולוגיה, בתהליכים, בגלובליזציה ובכלכלה עולמית, ועל המלחמות בין החברות הטכנולוגיות והממשלות הגדולות.
הלימודים באוניברסיטה הם הכסא הוירטואלי שעליו יושבים. מי שרוצה להצליח בקריירה חייב לפתוח את היריעה. הדברים החשובים נולדים בממשקים בין נושאים. חזרנו קצת לעולם הרנסנס שבו האדם המשכיל היה צריך ידע בהרבה תחומים. אדם שמתרכז רק בתחום אחד יש לו מגבלה. ההמלצה היא למנף את לימודי האוניברסיטה לאינסוף למידה מתמדת.
אני, אישית, לומדת עכשיו על תוכניות החלל העתידיות, ההפרטה של תוכנית החלל האמריקאית והשפעתה על החברות והכלכלה, תוכניות ההתיישבות על הירח והמסעות המתוכננים למאדים. כשהייתי בסיור לפני חמש שנים בצפון קוריאה חשבתי שזה המקום הרחוק ביותר האפשרי. החלל – רחוק יותר.
ראיינה וערכה: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב
לשיתוף:
| | | |