לשיתוף:

מדור ראיונות - בקהילה שלי

סוד הקסם של דארנא
ראיון עם אודי גלברד, יזם ויו"ר הוועד המנהל של עמותת דארנא
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב

"עברתי מעולם של שפע נוצץ, עולם תחרותי ומקצועני, לעולם פחות נוצץ ופחות בכותרות. הילדים והנערים שמגיעים לפנימיות של נוער בסיכון לא קיבלו צ'אנס להשתלב בחברה, ויש לי רצון לשנות את זה״

אודי גלברד - תעודת זהות

נולד ב- 1962, גדל בתל אביב ומתגורר ברעננה. נשוי פלוס 3

השכלה:

2006 - 2008 סמינר הקיבוצים:

תעודת הוראה במתמטיקה, במסגרת הסבת אקדמאים להוראה סטאז' בפנימיית הדסים

תארים באוניברסיטת תל אביב:

מנהל עסקים – MA, כלכלה – BA בהצטיינות

מקומות עבודה:

2015 - יזם, מייסד ויו"ר הוועד המנהל בפנימיית דארנא
1989 - 2005 שכיר, מנכ"ל ושותף בחברת אופנהיימר, חברת הברוקרים המקומית הגדולה ביותר, שמציעה שירותי מסחר בבורסות ארצות הברית, נרכשה על ידי CIBC הקנדית

התנדבויות:

עמותת דארנא, יו"ר הוועד המנהל
חבר ועד מנהל של עמותת מפנה - התערבות טיפולית מוקדמת באוטיזם
התנדבויות בעבר: מדריך ומורה בפנימיות ובתי ספר לנוער בסיכון וחבר ועד מנהל במספר עמותות

ביתנו

נוסדה: במרץ 2015, על-ידי אודי גלברד, יזם ויו"ר הוועד המנהל, ותומר בוהדנה, יזם ומנהל הפנימייה

"דארנא"

"דארנא" בערבית פרושו בית, מקום של הרמוניה, שלווה וביטחון. דארנא היא פנימייה טיפולית מיטבית לנערים בסיכון גבוה, בני 14- 19, המופנים על ידי משרד הרווחה מתוקף חוק הנוער. הפנימייה מנוהלת על ידי עמותת דארנא במדרשת רופין בכפר מונש, עמק חפר.
תוכנית השיקום המשולבת של דארנא מעניקה לנערים כלים להתמודדות עם קשיים פיזיים ומנטליים.

צוות: 25 עובדים כולל מורים, מדריכים, עובדים סוציאליים ומתנדבים רבים שמהווים חלק בלתי נפרד מהפעילות ומהחזון.

ספר לי על עולם הכספים שהנחת מאחוריך, לטובת טיפול בנוער בסיכון:

התחלתי כעובד זוטר בחברת אופנהיימר שפועלת בשוק ההון הבינלאומי. אהבתי מאד את העבודה. התקדמתי בחברה, ולאט לאט נהייתי מנכ"ל וגם שותף בחברה. ואז, באופן מפתיע ולא צפוי, בניגוד לשוק ההייטק שם זה צפוי, הציעה חברת CIBC – הקנדית לרכוש אותנו. החלטנו שזה צעד אסטרטגי נכון. חלק מהסכם הרכישה היה למנות אותי לחמש שנים כמנהל החברה, וכך מצאתי את עצמי בגיל 38 עם ידיעה שבעוד חמש שנים אהיה חופשי מדאגות כלכליות.

אם היית שואלת אותי או את החברים שלי שלוש שנים לפני השינוי אם יש סיכוי שאני אעבוד בחינוך, או בכלל שאני אעזוב את העבודה שלי, זה לא היה בא בחשבון. כל אותן שנות עבודה ראיתי את עצמי יוצא לפנסיה משוק ההון. אבל כשהנסיבות השתנו החלטתי שאני עושה סוויץ'. את יכולה לראות אצל חבר'ה יותר צעירים שהם יוצאים למסעות בעולם. הסוויץ' שאני עשיתי הוא בהחלט לא קונבנציונלי, אבל כנראה שהשינוי היה בשל אצלי.

עברתי מעולם של שפע נוצץ, עולם תחרותי ומקצועני, לעולם פחות נוצץ, פחות בכותרות, הנמצא בשוליים של החברה בישראל. הילדים והנערים שמגיעים לפנימיות של נוער בסיכון לא קיבלו צ'אנס להשתלב בחברה. אני שומע את סיפורי חייהם, וכואב לי ומציק לי שאין צדק, וחלוקת העושר בעולם לא הוגנת. לא היה להם סיכוי להיות אנשים נורמטיביים ומוצלחים, ויש לי רצון לשנות את זה.

"' אני מאמין גדול במתנדבים. שיקום נערים בסיכון, מבוסס על יצירת קשר מיטבי עם אנשים נורמטיביים. התקווה שלנו היא שחלק מהקשרים יימשכו גם לאחר שהנערים יעזבו אותנו"

תאר לי את הדרך שעשית ממנכ"ל ושותף מצליח בשוק ההון, ליזום את פנימיית דארנא:

היו לי חמש שנים לחשוב. כשאני מנסה להבין מה עברתי, זה לוקח אותי אחורה, לשנת 2000. בשנה זו היה הייפ מאד גדול בשוק ההון, ושאלתי את עצמי מה אני רוצה לעשות. אני ממשיל את הדבר לספורטאי שזכה במדליה אולימפית, ואני שואל את עצמי אם מיציתי, או שאני רוצה לזכות גם במדליה האולימפית הבאה. הגעתי למסקנה שפחות מעניין אותי להמשיך.

פרשתי מהעבודה בשוק ההון ולמדתי במסגרת הסבת אקדמאיים לתעודת הוראה במתמטיקה. במסגרת הסטאז' ואחריו הדרכתי ולימדתי בפנימיות לנוער בסיכון, ומאד אהבתי את הקשר האישי והמגע עם הנערים. אחרי שנים, הרגשתי שאפשר לעשות את הדברים יותר טוב, והתחלתי לבדוק. הייתי אז גם חבר בוועד המנהל של עמותת ילדים בסיכוי, שעוסקת בילדי פנימיות, והתייעצתי גם עם אנשים בוועד המנהל שם. התחלתי להתגבש לקראת הקמת פנימייה משלי ולקחת על עצמי תפקיד ניהולי, מתוך ידיעה ברורה שברגע שאתה לוקח תפקיד ניהולי אתה מאבד משהו במגע האישי. לשמחתי פגשתי אז את השותף שלי תומר בוהדנה. בשלב בו פגשתי אותו הוא בדיוק סיים את תכנית המצטיינים למנהיגות חינוכית, של ביה"ס מנדל למנהיגות חינוכית. פרויקט הסיום שלו היה להקים פנימייה כזאת, ומצאנו לנכון לשתף פעולה.

מאז שהמדינה הפריטה את מערך הפנימיות, יוצאים מכרזים להפעלת פנימיות לנוער בסיכון. אנחנו ניגשנו למכרז, ומאז שזכינו, משרד הרווחה מפנה אלינו נערים. אנחנו פנימייה בפריסה ארצית לגילאי 19-14. אין לנו זכויות יוצרים על השם דארנא, אבל אני מאד אוהב אותו. בתחילה דארנא הייתה עמותה שסגרה את שעריה, ורצתה לטפל בנוער בסיכון. הפנימייה שלנו משתמשת בשם הזה באהבה רבה.

מה היה הקשר שלך עם עולם החינוך כל השנים, והאם הייתה השפעה של הבית?

הסיפור שלי הוא סיפור סטנדרטי. בגלל הפרעות קשב ולקויות למידה יש שאיפה להצליח ולהיות מספר אחד. היו לי הרבה מאד תסכולים בהיותי נער, סביב הרצון שלי להיות הכי טוב, וזה שלא הכירו אז את הסיפור של לקויות למידה. מה שלא מפיל אותך מחזק אותך. אותי האתגר די חיזק, וגרם לי להילחם. עובדה שהצלחתי.

בגיל 27 עוד לפני שנישאתי התחלתי לחנוך ילד במסגרת עמותת - אח בוגר אחות בוגרת. הילד עלה לכיתה א'. היום אחרי שלושים שנה הוא עובד בהייטק בניו יורק. חוויתי חוויה מאד מעצימה, שהשפעתי על חייו של נער באופן משמעותי. חנכתי עוד נער מפנימיית עלומים, שהיה חסר עורף משפחתי מרקע משפחתי יותר קשה. גם שם הרגשתי שהפעילות הזאת ממלאה לי את הלב ונותנת לי סיפוק לא פחות מאשר הצלחה עסקית. כנראה שהזרעים האלו הם שהובילו אותי למחשבה שאני בעצם רוצה לשנות קריירה ולעבור לחינוך.

אני מתבייש בכלל לקרוא ללקויות למידה קשיים, כשאני מסתכל על הקשיים שהנערים בפנימייה מתמודדים איתם. אם כי בחוויה שלי זה היה קושי. אבל לקויות הלמידה הם רק חלק מהסיפור. לא פיצחתי עדיין באופן מלא את השינוי שעשיתי, ואני עסוק הרבה בשאלה מה גורם לי למוטיבציה לעסוק בחינוך. תמיד אהבתי ילדים. הייתי מדריך בצופים. במשפחה שלי יש עובדות סוציאליות, אחותי ואשתי. הילדים שלי נולדו למציאות בה מטפלים בנערים בסיכון.

הרבה יותר ברור מדוע תומר בוהדנה שהיה נער פנימייה, רצה להקים פנימייה מיטיבה. אצלי זה לא סטנדרטי.

איך השפיעו עיסוקיך בתחום הכספים על פעילותך בשטח החינוך?

משרד הרווחה מממן לצערי רק שישים וחמישה אחוזים מההוצאות של פנימייה מיטבית, אז התפקיד שלי הוא לגייס את הכסף הנוסף. אני זוכה להערכה רבה ולפרגון גדול מהקולגות שלי לשעבר, והם התורמים העיקריים לפנימייה. נבנתה איתם מערכת אמון במסגרת העבודה שלי, ובלעדיהם הפנימייה לא הייתה קיימת. כולם ישראליים. אני מאמין שאנשים שמחים לתרום ולעזור, הם רק רוצים לדעת שהכסף שלהם משמש למטרה טובה. אני רואה בהם שותפים שווים לעשייה שלנו. אני צריך כסף לשלם למדריכים כמו שאני צריך מדריכים. אי אפשר להסתדר בלי שניהם.

הרבה מרכיבים מייצרים את הקסם הזה שקוראים לו דארנא. עובדים, כסף ומתנדבים. אנחנו פועלים 24/7, 365 ימים בשנה, כי אנחנו מאמינים שאנחנו צריכים להיות בעשייה כל הזמן כדי לקדם את הנערים. המעורבות שלי היא בעיקר בגיוס משאבים ובהוראת מתמטיקה, פעילות באופניים ונוכחות של כ- 10 שעות ביום. הקשר שנוצר ביני לבין הנערים גם בפעילותי הנוכחית הוא קשר טוב.

מהו התפקיד שאתה מייעד למתנדבים?

הנערים סבלו הרבה מהמערכת. למדריכים הם אומרים: "אתה פה בגלל הכסף". לגבי המתנדבים, הנערים קולטים שהם רוצים לעשות טוב. נוצר קשר נפלא בין המתנדבים והנערים. המתנדבים מייצגים את כל מה שאנחנו רוצים ללמד את הנערים בראיית האחר. אני מאמין גדול במתנדבים. הם באים פעם בשבוע לפחות לשעתיים, חלקם כבר חמש שנים, לסייע בלימודים במקצועות הליבה מתמטיקה, אנגלית, אזרחות ולשון. זהו קשר בונה, שהעזרה שהם מגישים בלימודים רק משמשת לו בסיס. התקווה שלנו היא שחלק מהקשרים יימשכו גם לאחר שהנערים יעזבו אותנו. שיקום הנערים נבנה על ידי יצירת קשר מיטבי עם אנשים נורמטיביים. פעם בשבוע מגיעה אליה חבורת מתנדבים איכותית שרוכבים איתנו על אופניים מאז ייסוד הפנימייה, כשש שנים. ישנם מתנדבים גם ברכיבה טיפולית על סוסים ופעילויות אחרות, רובם בני 50-40, בעלי קריירות, חלקם צעירים או מבוגרים יותר. האנשים האלו מחפשים משמעות לחייהם.

כך כתב אחד הבוגרים שלנו על המתנדבים לפני שעזב:

"חשוב לי לציין את האנשים שהיו מאד משמעותיים בתהליך שלי. אלו הם המתנדבים היקרים. בהתחלה לא הבנתי מה אתם עושים פה, כי אתם לא עובדים פה, ואיזה פראיירים אתם שאתם באים להיות איתנו במקום לנסוע לחופשה במיאמי, נשכבים על אחד החופים עם קוקוס ביד. איזה אינטרס בעצם יש לכם? היום אני יכול לענות על השאלה הזאת. בעולם שלנו יש מלאכים שיורדים לעולם בדמות אנשים וזה אתם. אנשים מלאי נתינה ואהבה כלפי הזולת באשר הוא. שלא עובדים לפי קוד האינטרס האנושי המוכר. תודה לכם על הדוגמא האישית שנתתם לי. לפעמים בלי מילים נתתם לי כוח להמשיך. אוהב ומעריץ אתכם."

מה הייתה אוניברסיטת תל אביב בשבילך, ואיזה מסר אתה מציע לבוגרות ולבוגרים:

התארים באוניברסיטה היו עבורי חוויית הצלחה ראשונה בלימודים. חוויית הצטיינות. לא הייתה חוויה של קשרים אישיים עם מורים כי הלימודים התקיימו בכיתות גדולות.

אני מציע לבוגרות ולבוגרי האוניברסיטה את הפידבק והסיפוק של עבודת התנדבות בכל תחום. אני מאמין גדול בעבודה התנדבותית. לשמחתנו לדארנא יש מספיק מתנדבים שבאים בקביעות במשך שנים. זה הישג, כי לקשר האישי עם המתנדבים יש מקום חשוב בפנימייה, לכן אין מקום כרגע למתנדבים נוספים. ההתנדבות נותנת משמעות לחיים.