לשיתוף:
headerdivur6...
מדור ראיונות - בקהילה שלי
מטראומה לחוסן - הדרך נסללת תוך כדי תנועה
ראיון עם ד"ר ליה נאור מייסדת "חדר מיון נפשי" בחוות רונית. כל החיים הכינו אותה לשליחות הזו. פרוטוקול טיפולי חדשני נערך בימים אלו במרחב המרפא בחווה, שנועד לבצר את החוסן שלנו ולהשתית אותו על קהילות חזקות.

עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב
•••
״אנחנו רוצים ללמד את הקהילות איך להיות מרחב מרפא עבור הפרטים בה. הקהילה היא גורם חוסן ומשאב גדול״
צילום: סיון קישוני
divur49_____...
 ד"ר ליה נאור - תעודת זהות
נולדה בשנת 1975 מתגוררת בבת חפר
 תרפיסטית בטבע. חוקרת השתנות וטרנספורמציה חיובית.
••• השכלה אקדמית

PhD
בנושא ייעוץ והתפתחות האדם -
מודל לטיפול בטבע, אוניברסיטת חיפה

M.A  
דרמה תרפיה, הקרייה האקדמית אונו

B.A
עבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב
••• הכשרות ויזמות 

מורת דרך, מכשירה אנשי חינוך וטיפול, יוזמת "מעגלי שביל",
הזמנה למבוגרים למעגלי אש בחניוני הלילה של שביל ישראל,
כדי שישמשו לצעירים כזקני השבט.

מלמדת תרפיה בטבע בין השאר ב"מכללת וינגייט", אמנית ומספרת סיפורים. ניהלה ולימדה תוכניות לתרפיה בטבע במכללות "האקדמית לחינוך גבעת וושינגטון" ו"עוצמה". השתתפה בסדרת הדוקו ריאליטי "נישואין במשבר" בערוץ הראשון, 2014, כמובילת מסע במדבר. פיתחה סדנאות יצירה שמשלבות פן אומנותי ופן טיפולי
•••
״כל מי שהתמחה בטראומה מוזמן למרחבי המרפא. חוקרים צעירים שרוצים ללוות את פרויקט המחקר, יתקבלו בברכה״
•••
איך נולדה במוחך ההכרה בצורך ב"חדר מיון נפשי", ואיך זה קרם עור וגידים?

בשמונה באוקטובר הייתי בדרכי למלון בים המלח להתנדב ולתמוך במפונים מקיבוץ בארי, ועלתה במוחי מחשבה: מה קורה עם כל השורדים של מסיבת הטבע ליד קיבוץ רעים? (פסטיבל בינלאומי למוסיקה אלקטרונית נובה). אז היה לי רגע של אאוריקה. דבר ראשון שאני עושה זה להתקשר לחבר שיש לו חווה - "רענן בשטח" ואני שואלת אם אפשר לקבל את החווה שלו ליצירת מרחב מרפא. והוא עונה מטוב לבו: כן. (המרחב פועל כיום ב"חוות רונית"). עד שאני מגיעה לים המלח כבר מחכים לי בחווה ארבעים מתנדבים ביניהם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, ומטפלי גוף. 

התחלנו לקבל את הצעירים מהמסיבה שהיו מאד שבורים, קפוצים וקפואים. האמון הבסיסי נשבר אצל ילד ששוכב שעות בתוך בור בשדה - ואבא שלו לא בא לקחת אותו, ואמא שלו לא באה, ודוד שלו לא בא, והשוטרים לא באים לקחת אותו והחיילים לא. זו לא אוכלוסייה שבדרך כלל הייתה מרימה טלפון לקו חם או קובעת עם הפסיכולוג של האמא. הרצון הראשוני שלנו היה לתת להם חזרה אמון בבני אדם ובגוף שלהם, בעם שלנו ואולי במדינה. מהר מאד הבנו שהדרך כרגע בשלב המאד ראשוני והאקוטי של הטראומה זה להרגיע ולעטוף.
מהי הדרך החדשה לטיפול במסגרת של קהילות, שנרקמת במתחם החווה ויוצרת חוסן?

ב"חדר המיון הנפשי" אנחנו רוצים לתת מענה ראשוני, אקוטי ואינטגרטיבי לטראומה, כדי למנוע התפתחות של פוסט טראומה או סימפטומים רחבים אחרים. בדרך כלל חווים חוסר אונים מאד גדול אחרי טראומה.

אני בהערכה בלתי נדלית לתורת הנפש, אבל אני חושבת שברגעים הראשונים לא תמיד אפשר ליצור קשר ורבלי. אנחנו הבאנו לחווה כדורגל. הבאנו מטפלים באקרובאלאנס. הבאנו גיטרות. ישבנו מתחת לעצים בטבע ודאגנו לאוכל חם. 

המפגש עם השורדים הייתה חוויה של לפגוש "מת מהלך". עיניים חלולות וכתפיים מאד מכווצות - משהו אולי היה חי בגוף, אבל לא בנפש. ואז קרה מה שהיום אני יכולה להגדיר כסוג של נס. לאט לאט ראינו אותם חוזרים לחיים. פה, זו הפעם הראשונה שאכלנו, הם אמרו. הפעם הראשונה שישנו. זו הסיבה היחידה שיש לנו לצאת מהבית. האנשים האלו מרגישים שהזהות הקודמת נעלמה, ועוד אין להם זהות חדשה. הם לא יודעים מי הם. צריך להירגע מתוך המקום הזה. ואז מקבלים פרספקטיבה אינטגרטיבית של גוף, נפש, רוח ונשמה, שהיא כל כך חשובה. 

אנחנו אומרים להם: אתם מגיעים למרחב בו אתם לא קובעים טיפול לשעה מסוימת. אתם מחליטים - עכשיו אני אלך לרפלקסולגיה - עכשיו אני אשב עם הפסיכולוג. זה מאד מאתגר את התפיסות שיש לנו כאנשי מקצוע, על איך מטפלים ואיך נכון לטפל. 

מאד מרגשים אותי המטפלים שאני יושבת איתם בישיבת צוות כל יום לסופרוויז'ן, סדנאות העשרה והדרכה. הפסיכולוגים אומרים לי: אנחנו כבר לא יכולים לחזור לקליניקה. אנחנו לא רוצים להיות יותר לבד בחדר עם מטופל, ולהסתכל על השעון המכוון לחמישים דקות. אנחנו מרגישים פה חלק מקהילה של מטפלים. וכשאנחנו שומעים את הסיפורים הכי קשים בעולם, אנחנו מרימים את העיניים ורואים מולנו קולגה מתחת לעץ, ואנחנו יודעים שעוד מעט יש לנו מפגש צוות. הדבר הזה מאד מחזק. בישיבות צוות שלנו יושבים מטפלי גוף ומטפלי נפש, ואנחנו מדברים על הקשיים, והכל מאד גלוי. אין איש מקצוע שיודע את הכל. 

אנחנו שומעים כל הזמן עד כמה הקהילות בישראל חזקות. ואנחנו מבינים שחייבים לאמץ גישה אינטגרטיבית וקהילתית לטפל בתשעה מיליון אנשים שנמצאים היום בטראומה בארץ. הקהילה היא המקום בו עוזרים אחד לשני. הקהילה היא משאב גדול וגורם חוסן. צריך לחזק את הקהילות כדי שיוכלו לחזק את האוכלוסיות שלהן, כדי שיוכלו חזרה לחזק אותן. זה מה שקורה בזעיר אנפין אצלנו: אנחנו קהילה של מטפלים שמחוזקים על ידי זה שמצליחים להגיע ללבבות ולנשמות של השורדים, ואז אנחנו מתחזקים דרכם, והם כבר מחזקים אחד את השנייה.
•••
״אנחנו בתהליך של לימוד מעמיק של מודל מתהווה לטיפול מיידי בטראומה. אנחנו רוצים לשכפל אותו מדן ועד אילת״
•••
איך מתנהל שכפול המודל בקנה מידה ארצי?

התחלנו עם האנשים שהיו במסיבה ואנחנו מקווים להיפתח בימים אלו לאוכלוסיות נוספות. אנחנו רוצים ללמד את הקהילות איך להיות מרחב מרפא עבור הפרטים בהן. 

אנחנו יוצאים בתוכנית הכשרת "תומכי חיים" עבור מטופלים שילמדו בקטנה, ייקחו אחריות על התהליך המרפא שלהם, ויהיה להם מנדט לחזק את האחרים. 

אנחנו מתייעצים מקצועית עם האנשים הכי טובים בתחומם כמו: פרופ' מולי להד מומחה לפסיכוטראומה, ד"ר נחי אלון פסיכולוג קליני. ד"ר תומס הובל, מומחה לטראומה, מלווה את הפרויקט, ואחרים וטובים. נפגשנו עם פרופ' אביבה ברקוביץ, ראשת ההתמחות בפסיכותרפיה אינטגרטיבית באוניברסיטת חיפה, כדי לבחון את האופציות לפתח איזשהו מערך מחקר. אנחנו אוספים דאטה מהשטח, ואנחנו בתהליך של לימוד מעמיק של מודל מתהווה לטיפול מידי בטראומה שכולל: קהילה, טבע, אינטגרטיביות, עצמאות, ובחירה של המטופל. אנחנו רוצים לשכפל את המודל מדן ועד אילת. באילת ייפתח מרכז שיעבוד עם צעירים שהגיעו מהעוטף. הגיעו עד כה פניות להגיע לחוות רונית מכל רחבי הארץ, ואנחנו מבינים שנוצר פה משהו מאד חזק ובעל ערך. אנחנו מנסים לבנות את ההבנות שלנו, כדי שצוותים של מטפלים שלנו יישמו אותן במרכזים נוספים, ולפתח הכשרת צוותים. 

חשוב לומר שאנחנו לא מטפלים רק בשורדי המסיבה. גם בחיילים וצעירים מהעוטף. ואולי בעובדי זק"א ועובדים בבתי חולים שרגילים להתגבר או להסתדר, והורים שכולים, ועוד מעטפות, בכוונה לתת מענה לכמה שיותר אוכלוסיות. אנחנו רוצים להגיע לקהילות העוטף ולקיבוצים וקהילות נוספות. וכבר נוצרות קהילות כמו "מרכז יעלים לטבע ותרפיה" לאוכלוסיות בסיכון ובעלי צרכים מיוחדים, בעין יעל בירושלים.
ניצולי המסיבה ברעים מהווים קהילה?

אנשי המסיבה הם קהילה של PEER GROUP - אנשים שחוו את אותם הדברים ומחזקים זה את זה.
מהן מטרות הטיפול?

אנחנו לא קוראים להם מטופלים. אנחנו קוראים להם אורחים. ואנחנו לא קוראים למה שאנחנו עושים טיפול, כי בגדול זה חד פעמי, ולא תמיד יש לזה רצף. הם לא תמיד רואים אותנו יום אחר יום, לכן אנחנו פועלים מיום ליום: אומרים להם ישר למסגר את עצמם מחדש, ועוזרים להם להתקרקע. אנחנו עוטפים אותם בעיניים טובות ובמרחב נעדר שיפוט, ומאד דואגים לא להיכנס לעיבוד הטראומה והאבל. אנחנו כמו טריאז' של חדר מיון, שיודע לאן להפנות מפה והלאה, במידה והם רוצים. 

המטרות הן מניעת התפתחות של סימפטומים מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) ועד מחלות אוטואימוניות. מניעת הגברת תסמונות סטרס וחרדה וכל ההשלכות שיש למי שנמצא באירוע טראומטי, כדי להחזיר את האנשים לתפקוד. אבל הטיפול בטראומה הוא לטווח הארוך. טראומה באה בגלים. יש את השלב הראשוני ואחר כך דברים נוספים וטריגרים. אנחנו רוצים שיהיו מרחבים אליהם הם יוכלו להגיע כדי להתחזק, להירגע ולהתחבר.אי אפשר לשכוח שאנחנו בטראומה בלתי נגמרת. אתמול רצנו כולנו למקלט בתוך המרחב המרפא. זה אירוע בתוך אירוע. לא היה מעולם אירוע כזה של טראומה בהיסטוריה האנושית, שבתוך מסיבה עם מצבי תודעה של LOVE AND FREEDOM קרתה זוועת טבח. נפש האדם לא יכולה להכיל דבר כזה.
מהו הפרוטוקול הטיפולי שאתם מפתחים?

הפרוטוקול יכלול את ארבעת עמודי התווך: מסגרת מאד מאפשרת, רכה ומקבלת בטבע. קהילה. אינטגרטיביות של גוף, נפש, רוח ונשמה במערך הריפוי, והאפשרות של המטופלים לבחור. בשלב הראשוני יש צורך בהרבה מאד חיבור לגוף והחזרת האמון, ובהמשך יהיו קבוצות טיפוליות שהם יוכלו להצטרף אליהן.

עבודה לפי פרוטוקול מקובלת במקומות טיפוליים. לכן חשוב ליצור דאטה ולהבין מהנתונים מה עובד, מה פחות עובד, ומה הם צריכים. חיכינו לשורדים ביום הראשון עם ארבעים פסיכולוגים וזה בכלל לא מה שהם היו צריכים. 

אנחנו בתהליך למידה. הפרוטוקול יתעדכן ויועבר למרחבים הטיפוליים, ואז נצטרך להתאים אותו לאוכלוסייה ולמה שקורה בזמן אמת.
יש פרוטוקול טיפולי כזה בעולם?

לא שאנחנו יודעים.
מהי עמדת משרד הבריאות?

ביקרו אצלנו מנכ"ל משרד הבריאות והסמנכ"ל וכל המי ומי וחברי כנסת. ושר הבריאות דיבר איתי טלפונית. אני רוצה שכל מערך הבריאות יוכל להיעזר בנו ולהפנות אלינו אנשים. צריך לחבר את הגופים שמטפלים בארץ בטראומה. משרד הביטחון למשל מטפל עצמאית, ומטפלים ממשרד הביטחון הגיעו אלינו ראו והתרשמו, ואמרו שיישמו חלק מזה אצלם. 

משרד הבריאות אומר שהוא תומך. אנחנו מחכים לתוצאות בשטח: לשלם את המשכורות של המטפלים, שכרגע עובדים רק בהתנדבות.
איך את רואה את החיבור של האקדמיה לפרויקט שלך?

אני מאד מקוה שישכילו באקדמיה להכניס את התרפיה בטבע לתוך אחד החוגים או המסלולים. כמות המחקר שיש על היכולת של הטבע להיות מרחב מרפא, מטפורי ומהדהד חיים, היא בלתי נדלית. אני חושבת שהאקדמיה צריכה לאמץ תפיסות יותר אינטגרטיביות. מדברים על בריאות בכלל ועל בריאות נפשית בפרט. יש לראות את החלקים השונים של האדם כמכלול. וזה לא רק אני אומרת. טובים וחכמים לפני אמרו זאת: ארגון הבריאות העולמי לפני עשור כבר הגדיר בריאות לא כהעדר סימפטומים של חולי אלא כפונקציה של מידת השלמות של האדם על סך חלקיו, והאינטגרציה שלהם. אני חושבת שעבור האקדמיה זה הזמן ליצור במסגרת החוגים הקיימים את מה שנכון לזמנים האלה.
איך מתייחסים לכל המגזרים והקרעים בחברה שלנו?

אצלנו אין קרעים ושסעים. אנחנו עובדים ביחד. צריך עכשיו כל טיפת אנרגיה שיש לנו להתאחד ולהבריא את עצמנו. אחרת אין לנו סיכוי. אנחנו צריכים לצאת מהתודעה הילדותית מאד של קורבנות והאשמה, ולקחת אחריות מלאה על החיים שלנו. כעם אנחנו עושים את זה היום. הלוואי שנמשיך, כי זה הדבר היחיד שיציל אותנו. צריך הורה בוגר שישיט את הספינה, וזה העם. העם מראה שהוא יכול. 

אני מפחדת מהיום שאחרי המלחמה, שיתחילו עוד פעם לבזבז אנרגיה על פילוג. העם לקח בידיים את העשייה ואת החזון וצריך להמשיך. זה מה יש, ועם זה צריך לעבוד, וביחד.
מאיפה את לוקחת את הכוחות?

אני מאמינה. אני מאמינה שאפשר. אני מאמינה בכוחות שלנו. אני מאמינה באדם. אני חוקרת טרנספורמציה חיובית ארבע עשרה שנה, וראיתי הרבה ניסים בחיים שלי. אני מאמינה בטרנספורמציה חיובית. אני מובילה מסעות בטבע ומכשירה מנחים להובלת תהליכים בטבע, ואני רואה כל שבוע מה עבודה כזאת מאפשרת. זו האמונה שלי ומה שאני עדה לו, ואלו גם ממצאי המחקר שלי (באוניברסיטת חיפה).
איך השפיעו לימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב על הפרויקט האדיר שהקמת?

כל מה שאני עושה כיום נובע מלימודי עבודה סוציאלית: הגישה של טיפול מיידי באוכלוסיות שונות, וההכשרה המעשית הנפלאה והמקצועית שהתוותה לי את הדרך בהמטואונקולוגית ילדים בבי"ח תל השומר.
נראה שהלימודים וההכשרות שעברת הובילו אותך לפרויקט?

כנראה שכל החיים הכינו אותי לרגע הזה.
איך הקוראים הבוגרים יכולים לעזור?

כל מי שהתמחה בטראומה ומוכן להעשיר את הצוותים יתקבלו בברכה. נשמח לשלב אותם אצלנו.
חוקרים צעירים לקראת תזה או דוקטורט שרוצים ללוות את פרויקט המחקר מוזמנים. הם ימצאו את המנחה הנכון ואת כלי המחקר, ונשמח ללוות אותם.

Powered by ActiveTrail