לשיתוף:
 |  |  |  |
מדור ראיונות - בקהילה שלי
רפואה זו דרך חיים ומטרת חיים
ראיון עם פרופ' ענת לבנשטיין, בוגרת הפקולטה לרפואה והפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב,
רופאת עיניים מנתחת, מהמובילות בעולם וחוקרת פורצת דרך, לרגל יום האישה בעת מלחמה.
רופאת עיניים מנתחת, מהמובילות בעולם וחוקרת פורצת דרך, לרגל יום האישה בעת מלחמה.
צילום: מירי גטניו
•••
״היכולת לטפל באנשים זה ללא ספק ההישג הכי נפלא שיכול להיות. אני עושה פעילות בינלאומית ואדמיניסטרטיבית מאד ענפה ופעילות מחקרית. בסוף, אלו הם דברים נלווים.״
•••
פרופ' ענת לבנשטיין - תעודת זהות
נולדה בשנת 1959 בתל אביב ומתגוררת בה
••• השכלה
1984
תואר MD, לימודי רפואה באוניברסיטה העברית, ירושלים, עתודאית
1995- 1997
השתלמות במחלות רשתית וזגוגית במכון ווילמר, בית החולים ג׳ונס הופקינס בבולטימור, ארצות הברית.
תואר שני בפקולטה למדעי הרפואה והבריאות, אוניברסיטת תל אביב
2003
מוסמך בבריאות הציבור, MPH, מסלול ניהול מערכות בריאות
1993
מוסמך באופטלמולוגיה, מרכז אקדמי ללימודי המשך ברפואה
••• קריירה (חלקי)
מ- 2023
סמנכ"לית המערך האמבולטורי של המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי - איכילוב
2000 - 2023
מנהלת מערך העיניים במרכז הרפואי תל אביב
מ- 2020
יו"ר האיגוד לרפואת עיניים, הסתדרות הרפואית בישראל (אשה ראשונה)
מ- 2015
ראשת הוועדה לניסויים קליניים באגף אמצעים ומכשור רפואי (אמ"ר) במשרד הבריאות.
מ- 5.2023
נשיאת איגוד Euretina האירופאי (כ- 7000 מומחי רשתית. אשה ראשונה וישראלית ראשונה).
2013 - 2023
מזכירה כללית של איגוד Euretina
מ- 2010
מייסדת ועורכת ראשית של כתב העת Case Reports in Ophthalmology
1984
תואר MD, לימודי רפואה באוניברסיטה העברית, ירושלים, עתודאית
1995- 1997
השתלמות במחלות רשתית וזגוגית במכון ווילמר, בית החולים ג׳ונס הופקינס בבולטימור, ארצות הברית.
תואר שני בפקולטה למדעי הרפואה והבריאות, אוניברסיטת תל אביב
2003
מוסמך בבריאות הציבור, MPH, מסלול ניהול מערכות בריאות
1993
מוסמך באופטלמולוגיה, מרכז אקדמי ללימודי המשך ברפואה
••• קריירה (חלקי)
מ- 2023
סמנכ"לית המערך האמבולטורי של המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי - איכילוב
2000 - 2023
מנהלת מערך העיניים במרכז הרפואי תל אביב
מ- 2020
יו"ר האיגוד לרפואת עיניים, הסתדרות הרפואית בישראל (אשה ראשונה)
מ- 2015
ראשת הוועדה לניסויים קליניים באגף אמצעים ומכשור רפואי (אמ"ר) במשרד הבריאות.
מ- 5.2023
נשיאת איגוד Euretina האירופאי (כ- 7000 מומחי רשתית. אשה ראשונה וישראלית ראשונה).
2013 - 2023
מזכירה כללית של איגוד Euretina
מ- 2010
מייסדת ועורכת ראשית של כתב העת Case Reports in Ophthalmology
חברת מערכת של כתבי העת: Graefe's Archive for Clinical and Experimental Ophthalmology and Investigative Ophthalmology & Visual Science
מייצגת את ישראל ב- SOE האיגוד הבינלאומי לרפואת עיניים,
וב- MACULA SOCIETY
••• הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב:
2006 - 2022
סגנית דקאן
מ- 2012
מופקדת על קתדרת סידני א. פוקס לאופתלמולוגיה
מ- 2007
פרופסורית מן המניין
מ- 1993
סגל אקדמי קליני
••• הכרה והוקרה בינלאומית (חלקי):
8.2023
נבחרה לאחת מעשרה רופאי העיניים המובילים בעולם, מגזין Ophthalmologist
2019, 2021, 2022
נבחרה לרשימת הרופאים הטובים ביותר בישראל בקטגוריית עיניים, מגזין Forbes
2029 - 2021
מופיעה בדירוג מאה רופאי העיניים המובילים בעולם, The Ophtalhmologist
2018
זוכת פרס מייקלסון של ה- Society Macula על תרומה ייחודית ומתמשכת בתחום מחלות הרשתית
••• שירות בצה"ל:
1984-1988
רופאה בחיל הים
מייצגת את ישראל ב- SOE האיגוד הבינלאומי לרפואת עיניים,
וב- MACULA SOCIETY
••• הפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב:
2006 - 2022
סגנית דקאן
מ- 2012
מופקדת על קתדרת סידני א. פוקס לאופתלמולוגיה
מ- 2007
פרופסורית מן המניין
מ- 1993
סגל אקדמי קליני
••• הכרה והוקרה בינלאומית (חלקי):
8.2023
נבחרה לאחת מעשרה רופאי העיניים המובילים בעולם, מגזין Ophthalmologist
2019, 2021, 2022
נבחרה לרשימת הרופאים הטובים ביותר בישראל בקטגוריית עיניים, מגזין Forbes
2029 - 2021
מופיעה בדירוג מאה רופאי העיניים המובילים בעולם, The Ophtalhmologist
2018
זוכת פרס מייקלסון של ה- Society Macula על תרומה ייחודית ומתמשכת בתחום מחלות הרשתית
••• שירות בצה"ל:
1984-1988
רופאה בחיל הים
״אני חושבת שיש לנו, הרופאים, תפקיד הסברתי חשוב בחוץ לארץ.
יצא לי להרצות בחו"ל כמה פעמים מאז תחילת המלחמה והיו לי קונפליקטים ועימותים״
יצא לי להרצות בחו"ל כמה פעמים מאז תחילת המלחמה והיו לי קונפליקטים ועימותים״
•••
איך התפתחה המסורת של העיסוק ברפואה במשפחה שלכם?
אנחנו משפחה של רופאים ארבעה דורות. סבי היה רופא פנימי, אמי קרדיולוגית, אבי רופא שיניים, בן קרדיולוג ואני ילדה חורגת שהלכה למקצוע כירורגי ברפואת עיניים. אצלנו במשפחה רפואה היה כמעט דבר מובן מאליו ובודאי לימודים אקדמיים: כל אחד צריך ללמוד וכמה שיותר, להתקדם אקדמית ותוארית. זו דרך החיים שלנו וזה גם מה שהנחלנו לילדים שלנו. כמובן שהאקדמיה הכי חשובה אבל צריך גם למצוא מקצוע שבו אפשר לעבוד. סך הכל יש שלושה מקצועות כאלו לדעתנו: רפואה, משפטים וראיית חשבון. אז כל אחד מהילדים למד אחד המקצועות האלו. בן אחד למד רפואה בירושלים, ואשתו למדה רפואה בתל אביב. בן נוסף למד בתל אביב כלכלה וחשבונאות. הבת למדה בתל אביב משפטים. כולם השתלמו בחוץ לארץ.
אצל הוריי בבית בזמן הארוחה כל אחד הביא איתו ספר וקרא או למד. העבודה העיקרית שלי ושל כולנו במשפחה היא כרופאים במוסד ציבורי. עכשיו יש לי גם תפקיד בהנהלת המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי - איכילוב: סמנכ"לית השירות האמבולטורי.
מתוך מגוון עיסוקייך מה העיקר, ומהם ההיי-לייטס של הקריירה שלך בעיניך?
היכולת לטפל באנשים זה הדבר הכי מתגמל מכל הדברים שאני עושה. זה ללא ספק ההישג הכי נפלא שיכול להיות. אני חושבת שלטפל באנשים ולהציל מפני עיוורון זו מטרת חיים. זה מלווה אותי מאז שהלכתי להתמחות ברפואת עיניים בשנת 1989. גם היום כשאני עושה המון דברים אחרים כמו פעילות בינלאומית ואדמיניסטרטיבית מאד ענפה ופעילות מחקרית, בסוף היום הכי מספק זה יום, שאתה מנתח או רואה חולים. כל השאר הם דברים נלווים.
אני חושבת שההי-לייט של החיים שלי היה ההשתלמות שעשיתי בארצות הברית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. זה שינה לי את החיים. והרגע בו נהייתי מנהלת מחלקה ופרופ' בגיל ארבעים זה היה הי-לייט מאד משמעותי. בעצם אז השגתי את מה שחשבתי בגיל יחסית צעיר שאני רוצה להשיג. ההכרה האקדמית של להיות פרופ' מן המנין במסלול הרגיל בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב זה היה מאד מאד משמעותי בשבילי. כתבתי מעל חמש מאות מאמרים שכוללים הישגים רבים פורצי דרך. אבל אין משהו ספציפי ביניהם שאני חושבת שהוא היי-לייט של החיים.
ההי לייט העיקרי באמת הוא שאני מתייחסת לעבודה שלי בתור הדבר הכי נעים שאני עושה. אני עובדת כל יום כל היום ואני לא רוצה לעשות משהו אחר.
אנחנו משפחה של רופאים ארבעה דורות. סבי היה רופא פנימי, אמי קרדיולוגית, אבי רופא שיניים, בן קרדיולוג ואני ילדה חורגת שהלכה למקצוע כירורגי ברפואת עיניים. אצלנו במשפחה רפואה היה כמעט דבר מובן מאליו ובודאי לימודים אקדמיים: כל אחד צריך ללמוד וכמה שיותר, להתקדם אקדמית ותוארית. זו דרך החיים שלנו וזה גם מה שהנחלנו לילדים שלנו. כמובן שהאקדמיה הכי חשובה אבל צריך גם למצוא מקצוע שבו אפשר לעבוד. סך הכל יש שלושה מקצועות כאלו לדעתנו: רפואה, משפטים וראיית חשבון. אז כל אחד מהילדים למד אחד המקצועות האלו. בן אחד למד רפואה בירושלים, ואשתו למדה רפואה בתל אביב. בן נוסף למד בתל אביב כלכלה וחשבונאות. הבת למדה בתל אביב משפטים. כולם השתלמו בחוץ לארץ.
אצל הוריי בבית בזמן הארוחה כל אחד הביא איתו ספר וקרא או למד. העבודה העיקרית שלי ושל כולנו במשפחה היא כרופאים במוסד ציבורי. עכשיו יש לי גם תפקיד בהנהלת המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי - איכילוב: סמנכ"לית השירות האמבולטורי.
מתוך מגוון עיסוקייך מה העיקר, ומהם ההיי-לייטס של הקריירה שלך בעיניך?
היכולת לטפל באנשים זה הדבר הכי מתגמל מכל הדברים שאני עושה. זה ללא ספק ההישג הכי נפלא שיכול להיות. אני חושבת שלטפל באנשים ולהציל מפני עיוורון זו מטרת חיים. זה מלווה אותי מאז שהלכתי להתמחות ברפואת עיניים בשנת 1989. גם היום כשאני עושה המון דברים אחרים כמו פעילות בינלאומית ואדמיניסטרטיבית מאד ענפה ופעילות מחקרית, בסוף היום הכי מספק זה יום, שאתה מנתח או רואה חולים. כל השאר הם דברים נלווים.
אני חושבת שההי-לייט של החיים שלי היה ההשתלמות שעשיתי בארצות הברית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס. זה שינה לי את החיים. והרגע בו נהייתי מנהלת מחלקה ופרופ' בגיל ארבעים זה היה הי-לייט מאד משמעותי. בעצם אז השגתי את מה שחשבתי בגיל יחסית צעיר שאני רוצה להשיג. ההכרה האקדמית של להיות פרופ' מן המנין במסלול הרגיל בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב זה היה מאד מאד משמעותי בשבילי. כתבתי מעל חמש מאות מאמרים שכוללים הישגים רבים פורצי דרך. אבל אין משהו ספציפי ביניהם שאני חושבת שהוא היי-לייט של החיים.
ההי לייט העיקרי באמת הוא שאני מתייחסת לעבודה שלי בתור הדבר הכי נעים שאני עושה. אני עובדת כל יום כל היום ואני לא רוצה לעשות משהו אחר.
•••
איך משפיעה המלחמה על העבודה שלך בארץ ובחוץ לארץ?
המלחמה בהחלט משפיעה על העבודה. יש כמה אספקטים לעבודה - בארץ ובעולם. קודם כל, בגלל התפקיד האדמיניסטרטיבי שלי כסמנכ"לית אמבולטוריה של בית החולים, אני מאד מעורבת בכל מה שקורה עם הפצועים: בשיקום הפצועים, בהגעת הפצועים, בהגעת השבים ובארגון של כל בית החולים. התחלנו את המלחמה בשתי ישיבות מטה כל יום בוקר וערב. אנחנו מאד עוסקים במה שצריך לעשות, ובהתכוננות למה שעוד עלול לקרות כמו הורדת כל בית החולים לאיזור של בית חולים חירום וכו'. בתחילת המלחמה החולים הרגילים פשוט לא באו. לאט לאט עם הזמן זה הסתדר.
מבחינת העבודה הבינלאומית אני חושבת שיש לנו הרופאים תפקיד הסברתי חשוב. יצא לי להרצות בחוץ לארץ כמה פעמים מאז תחילת המלחמה והיו לי קונפליקטים ועימותים. בחודש הראשון פתחתי כל הרצאה בזה שמוזר לי להיות כאן ולתת הרצאה כשבמדינה שלי אנשים נרצחו ובתי חולים שימשו מפקדות לטירוריסטים וכו'. בכינוס "פלורטינה" ברומא בדצמבר - כינוס של אלפיים חמש מאות איש - היה בקהל מישהו שקם ואמר שאנחנו רוצחים ושאסור לתת לי לדבר. כנשיאת ארגון ה"יורטינה" (מומחי רשתית באירופה) ניהלתי וובינר בינלאומי גדול והייתי צריכה לענות על שאלות, כאשר כל רגע חזרה השאלה איך נותנים לרוצחת כמוני לדבר בכינוס בינלאומי. נבחרתי להיות הנשיאה של ה"יורטינה" במאי 2023. זה תפקיד שהרגולציה בו מעוגנת בכללים גרמניים, אז אני לא מאמינה שהיום מישהו יצליח לשנות את זה. אבל אני חושבת שלו הייתי צריכה להיבחר כיום יכול להיות שזה היה בעייתי. יכול להיות שעוד אנשים היו חושבים שלא צריך להכניס ישראלים לעמדות מפתח. המצב בינתיים לא שינה את ההזמנות שלי כחברה בגופים מייעצים ולכנסים, אבל יכול להיות שבהמשך זה יקרה.
איך מתנהל הטיפול בפצועים?
פצועי המלחמה מגיעים בדרך כלל במסוק. המנתחים והמומחים מחכים להם בחדר מיון לקבל את פניהם מיד כשיודעים שהמסוק נוחת, ומיד מתפנה חדר ניתוח עבורם. בסיום הניתוח הם מועברים לטיפול נמרץ או למחלקה המתאימה, תלוי במצבם. אחרי האשפוז הפצועים עוברים לשיקום. איכילוב הקים מערך ענק של שיקום שנקרא "בשביל"ם": מערך שיקומי מורחב לפצועי מלחמה מחדר הניתוח ועד הבית. מנהלת אותו גם כן אשה ד"ר אורלי ברק, שהיא מומחית ברפואה פנימית, בגריאטריה ובמינהל רפואי.
בחיילים הפצועים מטפל כל אחד בדיסציפלינה שלו. היו לנו במערך העיניים פציעות עיניים רבות. כאשר מנהל המחלקה הנוכחי פרופ' ליבוביץ כותב בקבוצה שעומד לנחות מסוק עם פצוע בעיניים, חמישה רופאים ישר עונים: אני תוך חמש דקות בבית החולים. אני עדיין עובדת במחלקת עיניים כפועלת. פרופ' ליבוביץ שהחליף אותי בניהול המחלקה עושה את התהליך הניהולי. אנחנו במחלקת עיניים מאד מעורבים בניתוחים ובטיפול בפצועים וכך גם מחלקות אחרות. אנחנו גם שמים דגש על החלק האמבולטורי לחיילים: אנחנו מקבלים כל חיל במדינה בלי תור. יש לנו קשר ישיר עם גורמים בצבא מהם מקבלים כל כמה ימים בקשות לתורים לחיילים לכל צורך.
הקמנו גם את המרכז החדש לטיפול בפוסט טראומה "אסיף", בו מוקם מערך הכשרה לאומי לכל סוגי המטפלים הבאים במגע עם אוכלוסייה שעברה טראומה. קרוב לוודאי שיהיו מאות אלפי אנשים עם פוסט טראומה במדינה שיזדקקו לעזרה.
המלחמה בהחלט משפיעה על העבודה. יש כמה אספקטים לעבודה - בארץ ובעולם. קודם כל, בגלל התפקיד האדמיניסטרטיבי שלי כסמנכ"לית אמבולטוריה של בית החולים, אני מאד מעורבת בכל מה שקורה עם הפצועים: בשיקום הפצועים, בהגעת הפצועים, בהגעת השבים ובארגון של כל בית החולים. התחלנו את המלחמה בשתי ישיבות מטה כל יום בוקר וערב. אנחנו מאד עוסקים במה שצריך לעשות, ובהתכוננות למה שעוד עלול לקרות כמו הורדת כל בית החולים לאיזור של בית חולים חירום וכו'. בתחילת המלחמה החולים הרגילים פשוט לא באו. לאט לאט עם הזמן זה הסתדר.
מבחינת העבודה הבינלאומית אני חושבת שיש לנו הרופאים תפקיד הסברתי חשוב. יצא לי להרצות בחוץ לארץ כמה פעמים מאז תחילת המלחמה והיו לי קונפליקטים ועימותים. בחודש הראשון פתחתי כל הרצאה בזה שמוזר לי להיות כאן ולתת הרצאה כשבמדינה שלי אנשים נרצחו ובתי חולים שימשו מפקדות לטירוריסטים וכו'. בכינוס "פלורטינה" ברומא בדצמבר - כינוס של אלפיים חמש מאות איש - היה בקהל מישהו שקם ואמר שאנחנו רוצחים ושאסור לתת לי לדבר. כנשיאת ארגון ה"יורטינה" (מומחי רשתית באירופה) ניהלתי וובינר בינלאומי גדול והייתי צריכה לענות על שאלות, כאשר כל רגע חזרה השאלה איך נותנים לרוצחת כמוני לדבר בכינוס בינלאומי. נבחרתי להיות הנשיאה של ה"יורטינה" במאי 2023. זה תפקיד שהרגולציה בו מעוגנת בכללים גרמניים, אז אני לא מאמינה שהיום מישהו יצליח לשנות את זה. אבל אני חושבת שלו הייתי צריכה להיבחר כיום יכול להיות שזה היה בעייתי. יכול להיות שעוד אנשים היו חושבים שלא צריך להכניס ישראלים לעמדות מפתח. המצב בינתיים לא שינה את ההזמנות שלי כחברה בגופים מייעצים ולכנסים, אבל יכול להיות שבהמשך זה יקרה.
איך מתנהל הטיפול בפצועים?
פצועי המלחמה מגיעים בדרך כלל במסוק. המנתחים והמומחים מחכים להם בחדר מיון לקבל את פניהם מיד כשיודעים שהמסוק נוחת, ומיד מתפנה חדר ניתוח עבורם. בסיום הניתוח הם מועברים לטיפול נמרץ או למחלקה המתאימה, תלוי במצבם. אחרי האשפוז הפצועים עוברים לשיקום. איכילוב הקים מערך ענק של שיקום שנקרא "בשביל"ם": מערך שיקומי מורחב לפצועי מלחמה מחדר הניתוח ועד הבית. מנהלת אותו גם כן אשה ד"ר אורלי ברק, שהיא מומחית ברפואה פנימית, בגריאטריה ובמינהל רפואי.
בחיילים הפצועים מטפל כל אחד בדיסציפלינה שלו. היו לנו במערך העיניים פציעות עיניים רבות. כאשר מנהל המחלקה הנוכחי פרופ' ליבוביץ כותב בקבוצה שעומד לנחות מסוק עם פצוע בעיניים, חמישה רופאים ישר עונים: אני תוך חמש דקות בבית החולים. אני עדיין עובדת במחלקת עיניים כפועלת. פרופ' ליבוביץ שהחליף אותי בניהול המחלקה עושה את התהליך הניהולי. אנחנו במחלקת עיניים מאד מעורבים בניתוחים ובטיפול בפצועים וכך גם מחלקות אחרות. אנחנו גם שמים דגש על החלק האמבולטורי לחיילים: אנחנו מקבלים כל חיל במדינה בלי תור. יש לנו קשר ישיר עם גורמים בצבא מהם מקבלים כל כמה ימים בקשות לתורים לחיילים לכל צורך.
הקמנו גם את המרכז החדש לטיפול בפוסט טראומה "אסיף", בו מוקם מערך הכשרה לאומי לכל סוגי המטפלים הבאים במגע עם אוכלוסייה שעברה טראומה. קרוב לוודאי שיהיו מאות אלפי אנשים עם פוסט טראומה במדינה שיזדקקו לעזרה.
•••
מאחר שהגיליון מוקדש ליום האשה
רציתי לשאול על התוכנית לנשים שפיתחת באיגוד "יורטינה" כחלק מאידיאולוגיה של גיוון ומתן הזדמנות שווה. תוכלי לספר עליה?
לפני שנתיים, כמזכירה הכללית של הארגון שנבחרתי השנה לעמוד בראשו, הקמתי תוכנית לקידום נשים. הדבר הראשון שעשינו היה לדרוש שבתוכנית של כל ססיה בכנס השנתי יהיו לפחות ארבעים אחוז נשים. זה עצוב שמדובר רק על ארבעים אחוז, אבל קודם זה היה עשרה אחוז.
אם מישהו שולח לכנס תוכנית שאין בה מספיק נשים היא לא מתקבלת. עשינו מחקר פורץ דרך צבוע לנשים. אנחנו מכניסים נשים לכל הוועדות. בתת תחומי ההתמחות במחלות שונות אנחנו דואגים שבתפקיד היו"ר וחברי הארגון יהיה ייצוג הולם לנשים.
במסגרת תוכנית מנטורשיפ של מומחים בכירים לצעירים בנושא רשתית, יש דגש על נשים צעירות אבל היא לא מוגבלת רק להן.
רציתי לשאול על התוכנית לנשים שפיתחת באיגוד "יורטינה" כחלק מאידיאולוגיה של גיוון ומתן הזדמנות שווה. תוכלי לספר עליה?
לפני שנתיים, כמזכירה הכללית של הארגון שנבחרתי השנה לעמוד בראשו, הקמתי תוכנית לקידום נשים. הדבר הראשון שעשינו היה לדרוש שבתוכנית של כל ססיה בכנס השנתי יהיו לפחות ארבעים אחוז נשים. זה עצוב שמדובר רק על ארבעים אחוז, אבל קודם זה היה עשרה אחוז.
אם מישהו שולח לכנס תוכנית שאין בה מספיק נשים היא לא מתקבלת. עשינו מחקר פורץ דרך צבוע לנשים. אנחנו מכניסים נשים לכל הוועדות. בתת תחומי ההתמחות במחלות שונות אנחנו דואגים שבתפקיד היו"ר וחברי הארגון יהיה ייצוג הולם לנשים.
במסגרת תוכנית מנטורשיפ של מומחים בכירים לצעירים בנושא רשתית, יש דגש על נשים צעירות אבל היא לא מוגבלת רק להן.
האם בארץ תקרת הזכוכית לנשים יותר גמישה מאשר בחוץ לארץ?
היא הרבה יותר גמישה מאשר בארצות הברית. בארצות הברית יש הרבה יותר חסמים לנשים. אני באופן אישי לא חוויתי צורך לפרוץ תקרה כי היו לי תנאים מיוחדים: יש לי בעל מאד עוזר ותומך. הוא עזב הכל ונסע איתי לפלושיפ לשלוש שנים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, למשל. אם זה לא היה קורה אז כל החיים שלי היו אחרים. קיבלתי הרבה עזרה מאמא שלו ומאמא שלי, עזרות שונות שהיום אני מנסה לתת גם לילדים שלי. הנכדה הכי גדולה שלי בת שמונה, והכי קטנה בת שנה.
נשים צריכות תנאים יותר מיוחדים מגברים כדי להתקדם. היום התנאים יותר קיימים ממה שהיה בעבר. המשפחה היא כבר לא אחריות רק של האישה. אני רואה אצל הילדים שלי וחברים שלהם אחריות משותפת, וזה יותר קל. אבל עדיין יש הרבה דברים תרבותיים שצריך לפתור. עדיין יש לעתים הסתכלות על נשים בצורה אחרת מאשר על גברים וגם ההסתכלות של הנשים על עצמן לפעמים שונה מאיך שגבר מסתכל על עצמו. הרבה נשים עדיין חוות את תסמונת המתחזה (פקפוק עצמי ביכולות והישגים): הן חושבות שהן קיבלו יותר ממה שמגיע להן. אלו הם עניינים תרבותיים שיקח הרבה זמן לפתור אותם.
היא הרבה יותר גמישה מאשר בארצות הברית. בארצות הברית יש הרבה יותר חסמים לנשים. אני באופן אישי לא חוויתי צורך לפרוץ תקרה כי היו לי תנאים מיוחדים: יש לי בעל מאד עוזר ותומך. הוא עזב הכל ונסע איתי לפלושיפ לשלוש שנים באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, למשל. אם זה לא היה קורה אז כל החיים שלי היו אחרים. קיבלתי הרבה עזרה מאמא שלו ומאמא שלי, עזרות שונות שהיום אני מנסה לתת גם לילדים שלי. הנכדה הכי גדולה שלי בת שמונה, והכי קטנה בת שנה.
נשים צריכות תנאים יותר מיוחדים מגברים כדי להתקדם. היום התנאים יותר קיימים ממה שהיה בעבר. המשפחה היא כבר לא אחריות רק של האישה. אני רואה אצל הילדים שלי וחברים שלהם אחריות משותפת, וזה יותר קל. אבל עדיין יש הרבה דברים תרבותיים שצריך לפתור. עדיין יש לעתים הסתכלות על נשים בצורה אחרת מאשר על גברים וגם ההסתכלות של הנשים על עצמן לפעמים שונה מאיך שגבר מסתכל על עצמו. הרבה נשים עדיין חוות את תסמונת המתחזה (פקפוק עצמי ביכולות והישגים): הן חושבות שהן קיבלו יותר ממה שמגיע להן. אלו הם עניינים תרבותיים שיקח הרבה זמן לפתור אותם.
•••
האם תוכלי לתאר לי חוויות מהלימודים שלך לתואר שני באוניברסיטת תל אביב?
לימודי ניהול מערכות בריאות שינו לי את החיים. למדתי שיעורים בכלכלה והם עוזרים לי גם כדירקטורית וגם כחברה בגופים מייעצים ברפואה. התחברתי עם אחת המורות שלנו יהודית הלוי, שלימדה ניהול קבוצות וארגונים. ממנה למדתי איך לנהל את מחלקת העיניים. בהתחלה התייעצתי איתה ביחידות ואחר כך הבאתי אותה לסדנאות במחלקה. היא ליוותה את המחלקה במשך שנים. אני חושבת שכל מנהל במערכת הבריאות צריך לעבור סוג כזה של לימודים. היום יש יותר הליכה לכיוון חידושים. אז זה היה יותר מוכוון ניהול וארגון. לא הייתי יכולה לעשות חצי מהדברים שאני עושה כיום לולא לימודי ניהול מערכות בריאות וגם לא הייתי מנהלת את המחלקה באותה צורה מדויקת.
תוכלי לספר על המחקר והחידושים ברפואת עיניים פורצת דרך?
ערכתי במשך השנים סוגים רבים של מחקרים. התחלתי בעבודה במעבדה בה בדקתי טוקסיות של תרופות. עסקתי הרבה במחקר בסיסי. היום המחקר שלי מתבסס בעיקר על הישגים שמתורגמים לטיפול פרקטי בחולים בתוך המדינה ומחוץ לגבולות המדינה. היום אני עוסקת בגילוי מוקדם ובניטור של ניוון הרשתית שקשור לגיל, גם בטכנולוגיות ביתיות: השימוש בבדיקות ביתיות יהיה עוד מעט זמין, אחרי אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA).
אני עוסקת בטכנולוגיות ניתוחיות בניתוחי רשתית, ובפיתוח ניתוחים ע"י שימוש בטכנולוגיות של מציאות וירטואלית. קסדת ניתוחים עם מציאות רבודה מטרתה להחליף את המיקרוסקופ הכירורגי. מערכת אופטית מצלמת את העין ומעבירה לקסדה והמנתח רואה את השדה הניתוחי על הקסדה במקום דרך מיקרוסקופ. יש המון מחקרים היום על ניוון יבש של הרשתית ואני שותפה במחקרים. הרבה חוקרים היום שימוש בבינה מלאכותית בשביל להבין מדדים שמנבאים על הטיפול בחולי רשתית: איך החולה יגיב לאיזה טיפול, מהירות התגובה וכו', ואני שותפה בדברים האלו. וכמובן, אני שותפה בהמון מחקרים קליניים גדולים של חברות.
לימודי ניהול מערכות בריאות שינו לי את החיים. למדתי שיעורים בכלכלה והם עוזרים לי גם כדירקטורית וגם כחברה בגופים מייעצים ברפואה. התחברתי עם אחת המורות שלנו יהודית הלוי, שלימדה ניהול קבוצות וארגונים. ממנה למדתי איך לנהל את מחלקת העיניים. בהתחלה התייעצתי איתה ביחידות ואחר כך הבאתי אותה לסדנאות במחלקה. היא ליוותה את המחלקה במשך שנים. אני חושבת שכל מנהל במערכת הבריאות צריך לעבור סוג כזה של לימודים. היום יש יותר הליכה לכיוון חידושים. אז זה היה יותר מוכוון ניהול וארגון. לא הייתי יכולה לעשות חצי מהדברים שאני עושה כיום לולא לימודי ניהול מערכות בריאות וגם לא הייתי מנהלת את המחלקה באותה צורה מדויקת.
תוכלי לספר על המחקר והחידושים ברפואת עיניים פורצת דרך?
ערכתי במשך השנים סוגים רבים של מחקרים. התחלתי בעבודה במעבדה בה בדקתי טוקסיות של תרופות. עסקתי הרבה במחקר בסיסי. היום המחקר שלי מתבסס בעיקר על הישגים שמתורגמים לטיפול פרקטי בחולים בתוך המדינה ומחוץ לגבולות המדינה. היום אני עוסקת בגילוי מוקדם ובניטור של ניוון הרשתית שקשור לגיל, גם בטכנולוגיות ביתיות: השימוש בבדיקות ביתיות יהיה עוד מעט זמין, אחרי אישור מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA).
אני עוסקת בטכנולוגיות ניתוחיות בניתוחי רשתית, ובפיתוח ניתוחים ע"י שימוש בטכנולוגיות של מציאות וירטואלית. קסדת ניתוחים עם מציאות רבודה מטרתה להחליף את המיקרוסקופ הכירורגי. מערכת אופטית מצלמת את העין ומעבירה לקסדה והמנתח רואה את השדה הניתוחי על הקסדה במקום דרך מיקרוסקופ. יש המון מחקרים היום על ניוון יבש של הרשתית ואני שותפה במחקרים. הרבה חוקרים היום שימוש בבינה מלאכותית בשביל להבין מדדים שמנבאים על הטיפול בחולי רשתית: איך החולה יגיב לאיזה טיפול, מהירות התגובה וכו', ואני שותפה בדברים האלו. וכמובן, אני שותפה בהמון מחקרים קליניים גדולים של חברות.
•••
אנחנו שומעים סיפורים מדהימים על נשים במלחמה. איך אפשר להמשיך את המגמה הזו ולשנות את מעמדן של הנשים בחברה?
אני חושבת שמה שהצבא עושה זה דבר ענק. לראות שנשים תפקדו בצורה כל כך מצוינת בצבא זה מאד תורם לביטחון של נשים ושל נערות צעירות. בעולם שלנו בבתי החולים אנחנו מנסים לתת לנשים את אותן ההזדמנויות כמו לגברים. אם אני צריכה לקבל רופא לעבודה זה שקוף לי אם זה גבר או אשה. אני חושבת שזה מה שצריך לעשות, וזו צריכה להיות התרומה שלנו. אני חושבת שבגלל החוסרים והבעיות התרבותיות אפילו יש מקום לעשות סוג של תיקון קטן כמו להעניק גראנטים צבועים לנשים - או שאולי זה פשוט לא יהיה חשוב אם זה גבר או אשה.
מה המסר שלך לבוגרי האוניברסיטה כבוגרים, מורים, הורים, נשים, בימים קשים אלו?
כרופאה וסמנכ"לית אמבולטוריה: אני חושבת שהחובה והאחריות שלנו היא להמשיך את הרוטינה של החיים שלנו בימים קשים. אנחנו לא יכולים לעצור למרות שכולנו עצובים. אנחנו חייבים להמשיך בהוראה לרופאים הצעירים, לסטודנטים, בטיפול בחולים, בניהול והובלת בתי החולים, במתן שירות לחולים והוראה למתמחים. כמובן שהעדיפות הראשונה היא לטיפול בפצועים ודאגה לשבים ולכלל האוכלוסייה. אני שמתי לעצמי את זה כמטרה מתחילת המלחמה ומהר מאד הגענו לתפקוד מלא של המרפאות לכלל האוכלוסייה בבית חולים איכילוב, למרות המצב.
מאזן בין חיים פרטיים לעבודה: כל אחד בחיים שאותם הוא בוחר, חייב שלא יהיה לו דיסוננס קבוע עם החיים הפרטיים, כי אם כן, אתה משקיע בזה יותר מדי אנרגיה. שלום הבית ושביעות הרצון של כל האנשים בבית תמיד היה עבורי הדבר הכי חשוב ומשמעותי. אם משהו לא מאה אחוז בסדר אז אני לא יכולה להשקיע את עצמי לגמרי בפעילות שאני רוצה לעשות. השתתפתי פעם בניסוי שחייב אותי להגיע כל יום ב-11 בלילה הביתה, וזה הביא לנו אי נוחות בבית. הפסקתי את זה.
הזמן שלי בין חמש לשבע בבוקר: אני קמה כל בוקר מוקדם ועושה הרבה פעילויות ספורטיביות. ואני לא חושבת על שום דבר אחר. אני רצה ושוחה ועושה פילטיס ומאמן כושר. כל יום שני דברים. אני גומרת את כל הצרכים האישיים שלי תוך שעתיים עד שבע בבוקר ואז אני עם הפנים לעבודה.
המסר שלי לנשים צעירות הוא:
כדי שתוכלי להשקיע את עצמך בפעילות המקצועית צריך שתהיה לך הרמוניה בחיים הפרטיים. כדי שאני אצליח לעשות את מה שאני רוצה מקצועית אני צריכה הרמוניה בחיים האישיים. אצלי זה הבעל, הילדים והנכדים.
אני חושבת שמה שהצבא עושה זה דבר ענק. לראות שנשים תפקדו בצורה כל כך מצוינת בצבא זה מאד תורם לביטחון של נשים ושל נערות צעירות. בעולם שלנו בבתי החולים אנחנו מנסים לתת לנשים את אותן ההזדמנויות כמו לגברים. אם אני צריכה לקבל רופא לעבודה זה שקוף לי אם זה גבר או אשה. אני חושבת שזה מה שצריך לעשות, וזו צריכה להיות התרומה שלנו. אני חושבת שבגלל החוסרים והבעיות התרבותיות אפילו יש מקום לעשות סוג של תיקון קטן כמו להעניק גראנטים צבועים לנשים - או שאולי זה פשוט לא יהיה חשוב אם זה גבר או אשה.
מה המסר שלך לבוגרי האוניברסיטה כבוגרים, מורים, הורים, נשים, בימים קשים אלו?
כרופאה וסמנכ"לית אמבולטוריה: אני חושבת שהחובה והאחריות שלנו היא להמשיך את הרוטינה של החיים שלנו בימים קשים. אנחנו לא יכולים לעצור למרות שכולנו עצובים. אנחנו חייבים להמשיך בהוראה לרופאים הצעירים, לסטודנטים, בטיפול בחולים, בניהול והובלת בתי החולים, במתן שירות לחולים והוראה למתמחים. כמובן שהעדיפות הראשונה היא לטיפול בפצועים ודאגה לשבים ולכלל האוכלוסייה. אני שמתי לעצמי את זה כמטרה מתחילת המלחמה ומהר מאד הגענו לתפקוד מלא של המרפאות לכלל האוכלוסייה בבית חולים איכילוב, למרות המצב.
מאזן בין חיים פרטיים לעבודה: כל אחד בחיים שאותם הוא בוחר, חייב שלא יהיה לו דיסוננס קבוע עם החיים הפרטיים, כי אם כן, אתה משקיע בזה יותר מדי אנרגיה. שלום הבית ושביעות הרצון של כל האנשים בבית תמיד היה עבורי הדבר הכי חשוב ומשמעותי. אם משהו לא מאה אחוז בסדר אז אני לא יכולה להשקיע את עצמי לגמרי בפעילות שאני רוצה לעשות. השתתפתי פעם בניסוי שחייב אותי להגיע כל יום ב-11 בלילה הביתה, וזה הביא לנו אי נוחות בבית. הפסקתי את זה.
הזמן שלי בין חמש לשבע בבוקר: אני קמה כל בוקר מוקדם ועושה הרבה פעילויות ספורטיביות. ואני לא חושבת על שום דבר אחר. אני רצה ושוחה ועושה פילטיס ומאמן כושר. כל יום שני דברים. אני גומרת את כל הצרכים האישיים שלי תוך שעתיים עד שבע בבוקר ואז אני עם הפנים לעבודה.
המסר שלי לנשים צעירות הוא:
כדי שתוכלי להשקיע את עצמך בפעילות המקצועית צריך שתהיה לך הרמוניה בחיים הפרטיים. כדי שאני אצליח לעשות את מה שאני רוצה מקצועית אני צריכה הרמוניה בחיים האישיים. אצלי זה הבעל, הילדים והנכדים.
•••
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב
לשיתוף:
| | | |