לשיתוף:
 |  |  |  |
מדור ראיונות - בקהילה שלי
"המדינה זקוקה לשיקום"
ראיון עם ד"ר אורית שטיין רייזנר, מומחית בפסיכיאטריה ובמנהל רפואי, מנהלת בית החולים השיקומי "רעות", תל אביב, בוגרת הפקולטה לרפואה והפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב.
צילומים: יעל אילן
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב.
צילומים: יעל אילן
•••
"אנחנו מטפלים היום בנפגעי המלחמה וה-7 באוקטובר כשאנחנו חלק מהסיטואציה.
כולנו למעשה חווים טראומה מתמשכת"
כולנו למעשה חווים טראומה מתמשכת"
•••
ד״ר אורית שטיין רייזנר - תעודת זהות
נולדה בשנת 1967 בתל אביב, מתגוררת בגני עם, נשואה ואם לשלושה
••• השכלה
1994 - סיימה לימודי רפואה MD באוניברסיטת תל אביב
2001 - סיימה התמחות בפסיכיאטריה במרכז הרפואי שיבא
2018 - סיימה תואר מוסמך במנהל עסקים (MBA) אוניברסיטת תל אביב
2018 - בוגרת תוכנית "ענבר", תוכנית יוקרתית של משרד הבריאות לגיבוש עתודה ניהולית בכירה ומובילה למערכת הבריאות
2021 -בוגרת התוכנית ללימודי אוצרות ומוזיאולוגיה במכללה האקדמית תל אביב-יפו
••• התנדבות
• חברת הוועד המנהל של עמותת "אנוש"
• מתנדבת בעמותת "הופכות את היוצרות" המסייעת לנשים להיחלץ ממעגל הזנות.
• מנטורית בתוכנית WoMed, שנועדה לקדם רופאות מצטיינות בתחילת דרכן המקצועית אל ליבת העשייה הרפואית באמצעות מודל חניכה אישית
••• צבא
שירתה בצה"ל ביחידה 8200 חיל המודיעין
••• קריירה ושליחות
משנת 2020 - מנהלת בית החולים השיקומי "רעות", תל אביב
2015-2019 - מנהלת מחלקת בריאות הנפש במטה "מכבי שירותי בריאות"
2013-2015 - פסיכיאטרית מחוזית ומנהלת תחום בריאות הנפש של "מכבי" במחוז ירושלים והשפלה
2006-2013 - מנהלת מחלקת המיון ב"מרכז הרפואי לבריאות הנפש לב השרון"
2004-2008 - סגנית הפסיכיאטר המחוזי, משרד הבריאות מחוז מרכז
מ- 2004 - פעילה במסגרת החוג לחינוך רפואי באוניברסיטת תל אביב
שירתה בצה"ל ביחידה 8200 חיל המודיעין
••• קריירה ושליחות
משנת 2020 - מנהלת בית החולים השיקומי "רעות", תל אביב
2015-2019 - מנהלת מחלקת בריאות הנפש במטה "מכבי שירותי בריאות"
2013-2015 - פסיכיאטרית מחוזית ומנהלת תחום בריאות הנפש של "מכבי" במחוז ירושלים והשפלה
2006-2013 - מנהלת מחלקת המיון ב"מרכז הרפואי לבריאות הנפש לב השרון"
2004-2008 - סגנית הפסיכיאטר המחוזי, משרד הבריאות מחוז מרכז
מ- 2004 - פעילה במסגרת החוג לחינוך רפואי באוניברסיטת תל אביב
״כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו שיישען על אנשים טובים סביבו, וייתמך בעוגנים שיש לנו בחיים, כדרך לייצר רווחה נפשית״
•••
בית החולים השיקומי "רעות"
נוסד ב- 1961 בשכונת יד אליהו בתל אביב
ביה"ח מסונף לפקולטה למדעי הרפואה והבריאות באוניברסיטת תל אביב, מוכר להתמחות ברפואת שיקום, גריאטריה ובשיכוך כאב, בפסיכולוגיה שיקומית ובפסיכולוגיה קלינית, ומהווה שדה קליני להוראה לסטודנטים לרפואה, לסיעוד ולמגוון מקצועות הבריאות.
בבית החולים: 12 מחלקות אשפוז, כ- 360 מיטות ומערך אמבולטורי מקיף.
כ- 15% מכלל מיטות השיקום בישראל נמצאות ב"רעות". מערך אשפוז היום השיקומי בבית החולים מספק כ- 1/3 מסך ימי אשפוז היום בארץ.
שירותים באשפוז: שיקום נוירולוגי, אורתופדי, שיקום נפגעי ראש, שיקום גריאטרי ושיקום נשימתי. הנשמה ממושכת לילדים ולמבוגרים ומחלקות סיעודי מורכב לילדים ולמבוגרים.
שירות מרפאתי: אשפוז יום שיקומי, מרכז לבריאות מינית, מכון כאב, ומרכז לטיפול יום בהפרעות אכילה.
בית החולים הציבורי "רעות" נמצא בבעלות עמותת "רעות", שהוקמה על ידי נשים חלוצות שנמלטו מגרמניה הנאצית בשנות השלושים של המאה הקודמת במטרה לסייע לפליטים, חולים וקשישים.
נוסד ב- 1961 בשכונת יד אליהו בתל אביב
ביה"ח מסונף לפקולטה למדעי הרפואה והבריאות באוניברסיטת תל אביב, מוכר להתמחות ברפואת שיקום, גריאטריה ובשיכוך כאב, בפסיכולוגיה שיקומית ובפסיכולוגיה קלינית, ומהווה שדה קליני להוראה לסטודנטים לרפואה, לסיעוד ולמגוון מקצועות הבריאות.
בבית החולים: 12 מחלקות אשפוז, כ- 360 מיטות ומערך אמבולטורי מקיף.
כ- 15% מכלל מיטות השיקום בישראל נמצאות ב"רעות". מערך אשפוז היום השיקומי בבית החולים מספק כ- 1/3 מסך ימי אשפוז היום בארץ.
שירותים באשפוז: שיקום נוירולוגי, אורתופדי, שיקום נפגעי ראש, שיקום גריאטרי ושיקום נשימתי. הנשמה ממושכת לילדים ולמבוגרים ומחלקות סיעודי מורכב לילדים ולמבוגרים.
שירות מרפאתי: אשפוז יום שיקומי, מרכז לבריאות מינית, מכון כאב, ומרכז לטיפול יום בהפרעות אכילה.
בית החולים הציבורי "רעות" נמצא בבעלות עמותת "רעות", שהוקמה על ידי נשים חלוצות שנמלטו מגרמניה הנאצית בשנות השלושים של המאה הקודמת במטרה לסייע לפליטים, חולים וקשישים.
אלו אוכלוסיות וקהילות משרת בית החולים השיקומי "רעות" בימים רגילים ובזמן מלחמה?
בית החולים משרת אוכלוסיות בכל הגילאים. הצעירים ביותר בני חודש, ובגריאטריה יש לנו מטופלים שחצו את גיל המאה. מגוון הפתולוגיות והמצבים שאנחנו רואים הוא מאד גדול, ובשל חוסר במיטות שיקום ושירותי שיקום אנשים מגיעים מכל הארץ. בימים רגילים צעירים בשיקום הם בעיקר נפגעי תאונות דרכים: קורקינט, אופנוע ורכב דו גלגלי. במחלקות שיקום גריאטרי מטופלים בעיקר אנשים אחרי ניתוחים, נפילות ואירועים מוחיים עם מגוון מחלות רקע. המלחמה מפגישה אותנו עם סוג אחר של מטופלים, עם פציעות רב-מערכתיות - לוחמים, אזרחים ונפגעי ה-7 באוקטובר, שהמרכיב הנפשי אצלם משחק תפקיד מאד משמעותי. השיקום שלהם מובנה בתוך הסיטואציה הנוראית שאנחנו חיים אותה: מדינה שעוברת טראומה, ומדינה שזקוקה לשיקום.
שיקום חייב לכלול גם את האלמנטים הנפשיים והרוחניים של האדם. בכל המחלקות אנחנו שמים על כך דגש. יש לנו פסיכולוגים שיקומיים, פסיכולוגים קליניים ופסיכיאטרים שהם חלק אינטגרלי מצוותי השיקום. למסגרת בריאות הנפש יש גם נישות מובהקות ב"רעות" כמו מחלקה לטיפול בהפרעות אכילה באשפוז יום, המטפלת באוכלוסייה מעל גיל שמונה עשרה, בעיקר נשים, המתמודדת עם הפרעות אכילה.
כבית חולים ציבורי, אנו קולטים מטופלים מכל קופות החולים, משרד הביטחון, צה"ל, וביטוח לאומי.
איך אתם מטפלים בנפגעי מלחמת חרבות ברזל שסובלים גם מפוסט טראומה?
אנחנו מנסים לטפל כבר בשלב מוקדם, כדי למנוע התפתחות של פוסט טראומה. מטופלים שמגיעים אלינו, גם אם אין להם את התסמונת במלואה, יש להם אלמנטים טראומטיים: זיכרונות טראומטיים חודרניים מהפציעה שלהם ושל חברים. אזרחים מהעוטף מה-7 לאוקטובר מגיעים עם חוויה טראומטית עוצמתית של מראות קשים שראו, של ישיבה ממושכת בממ"ד, יריות סביב, חברים רבים שאיבדו. כל הדברים שאנחנו חשופים אליהם בתקשורת הם מביאים איתם לטיפול.
אנחנו עובדים עם PTSD (Post-Traumatic Stress Disorder) במלחמה ובכלל. המרפאה לשיקום מיני התחילה כמרפאה לטיפול בנכי צה"ל פוסט טראומטיים עם הפרעות בתפקוד בכלל ובתפקוד מיני בפרט. יש לנו עדיין גרעין ותיק של מטופלים עם פוסט טראומה במרפאה. הרחבנו את השירות לכלל המגזרים והמגדרים ולמגוון הפרעות בתחום זה. גם במכון הכאב ובמרפאת הקנביס שלנו מטופלים לא מעט אנשים עם פוסט טראומה.
תקופת הקורונה היתה קשה ואחריה באה המלחמה. איך נערכים?
בתקופת הקורונה, השקענו רבות בצמצום התחלואה בתוך בית החולים העמוס והצפוף. פעלנו רבות למניעת הדבקות. טיפלנו בהרבה חולי קורונה שנזקקו לשיקום נשימתי וגמילה מהנשמה, ובאחרים שבעקבות שכיבה ממושכת חוו מצב של דלדול וחולשת שרירים. הודות לטיפול רב מקצועי איכותי, הצלחנו להעמיד אותם על רגליהם והם חזרו לתפקוד עצמאי. המלחמה הנוכחית מציבה אתגר נוסף. כשאנחנו מטפלים היום בנפגעי המלחמה וה-7 באוקטובר אז גם אנחנו חלק מהסיטואציה, כולנו למעשה חווים טראומה מתמשכת וזה יותר מורכב.
איך עוברים את זה? אני חושבת שיש אנשים נפלאים ב"רעות" המגויסים לעבודה ולמטופלים.
בתקופת הקורונה, השקענו רבות בצמצום התחלואה בתוך בית החולים העמוס והצפוף. פעלנו רבות למניעת הדבקות. טיפלנו בהרבה חולי קורונה שנזקקו לשיקום נשימתי וגמילה מהנשמה, ובאחרים שבעקבות שכיבה ממושכת חוו מצב של דלדול וחולשת שרירים. הודות לטיפול רב מקצועי איכותי, הצלחנו להעמיד אותם על רגליהם והם חזרו לתפקוד עצמאי. המלחמה הנוכחית מציבה אתגר נוסף. כשאנחנו מטפלים היום בנפגעי המלחמה וה-7 באוקטובר אז גם אנחנו חלק מהסיטואציה, כולנו למעשה חווים טראומה מתמשכת וזה יותר מורכב.
איך עוברים את זה? אני חושבת שיש אנשים נפלאים ב"רעות" המגויסים לעבודה ולמטופלים.
שיקום מיטבי מגלם ערך של חברה, כך טען פרופ' אבי עורי בראיון למדור: "בקהילה שלי" בתחילת דרכו. האם תפיסת השיקום היום עונה על הציפיות?
רפואת השיקום התפתחה מאד בארץ ובעולם. הפאזה בבית החולים הכללי היא בדרך כלל קצרה ואקוטית, ומרבית המטופלים לא יכולים לחזור ישירות לתפקוד ובוודאי לא לתפקוד עצמאי. השיקום זו החוליה בתווך. חוליה מאד קריטית וממושכת, שלעתים נמשכת כל החיים.
פרופ' אבי עורי הוא מאבות השיקום במדינה. אנחנו ממשיכי דרכו, החזון שלו, ואופי החטיבה השיקומית. לאורך השנים פרצנו והתרחבנו לתחומים נוספים בעולמות השיקום. אנחנו נותנים כיום מעטפת שיקומית מאד רחבה. אבי עורי הוא איש יקר שעובד איתנו עד היום, מלמד את המתמחים ומשמש כיועץ בבית החולים.
רפואת השיקום התפתחה מאד בארץ ובעולם. הפאזה בבית החולים הכללי היא בדרך כלל קצרה ואקוטית, ומרבית המטופלים לא יכולים לחזור ישירות לתפקוד ובוודאי לא לתפקוד עצמאי. השיקום זו החוליה בתווך. חוליה מאד קריטית וממושכת, שלעתים נמשכת כל החיים.
פרופ' אבי עורי הוא מאבות השיקום במדינה. אנחנו ממשיכי דרכו, החזון שלו, ואופי החטיבה השיקומית. לאורך השנים פרצנו והתרחבנו לתחומים נוספים בעולמות השיקום. אנחנו נותנים כיום מעטפת שיקומית מאד רחבה. אבי עורי הוא איש יקר שעובד איתנו עד היום, מלמד את המתמחים ומשמש כיועץ בבית החולים.
המחקר ב"רעות" משרטט את העתיד בתחום השיקום. תוכלי לתאר על קצה המזלג את המחקר ואת שיתופי הפעולה?
ב"מכון רעות למחקר ופיתוח" מריצים עשרות מחקרים מדי שנה. מתקיימים מחקרים פנימיים של הצוותים שלנו ברפואה ובמקצועות הבריאות, וכן שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים ועם חברות סטארט-אפ שמפתחות טכנולוגיות או מכשור בעולמות השיקום והגריאטריה. בבית החולים פועלת ועדת הלסינקי (לאישור ניסויים רפואיים לפי האתיקה והמשפט הלאומי והבינלאומי).
אנו עורכים מחקרים לפיתוח ותיקוף של אמצעי אבחון בשיקום, ושימוש במערכות חכמות להחלטות טיפוליות, לטיפול בכאב, ולשיקום גפיים קטועים באמצעות מערכות זיהוי תנועה ומציאות מדומה.
בתחום שיקום גפיים עליונות: חתמנו לאחרונה על שיתוף פעולה לפיתוח כפפה ביונית שעוזרת לאנשים שאיבדו את היכולת המוטורית שלהם בידיים. ב"רעות" מפתחים ערכה חכמה לתרגול יכולות מוטוריות עדינות של האצבעות ושל כף היד.
בתחום שיקום גפיים תחתונות אנחנו שותפים בפיתוח טכנולוגיות למדידת פרמטרים של הליכה באמצעות אפליקציה שניתנת להורדה לטלפון הנייד, ובימים אלו מתחיל מחקר לשיקום ההליכה במסגרת אותו שיתוף פעולה.
ב"רעות" יש כמאה ושלושים חולים מונשמים בכל עת. בימים אלו מסתיים מחקר גדול שמתנהל במחלקות המונשמים ביוזמת רופאי בית החולים, שבודק פרמטרים של תזונה ומתן נוזלים בהקשר של גמילה מהנשמה.
יש לנו מחקרים בשיקום ותרגול קוגניטיבי, ובטיפול בליקויי דיבור שמתבצעים בסקטור קלינאות תקשורת.
סטודנטים להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב פיתחו אבות טיפוס של משחקים ואביזרים שונים לפיתוח מוטוריקה עדינה וקוגניציה, בהנחיה של מרפאות בעיסוק ב"רעות". עם אחד הפרויקטים האלו אנחנו כנראה נתקדם לייצור.
לאחרונה נפגשתי עם דקאנית הפקולטה למדעי הרפואה והבריאות פרופ' קרן אברהם, עם ראש בית הספר לרפואה פרופ' עידו וולף ועם פרופ' נאוה רצון, ראשת בית הספר למקצועות הבריאות, על מנת לבחון הרחבת שיתופי פעולה מדעיים עם הפקולטה.
התחלנו בתקופת המאבק סביב הרפורמה המשפטית לבדוק עד כמה העובדים מושפעים מהמאורעות הללו, מהי מידת השחיקה, והאם מושפע היחס שלהם לעובדים אחרים ולמטופלים. יש כבר תוצאות ראשוניות.
אתה צובר סל כלים בלימודים האלו. אני מאד נהניתי מהלימודים באוניברסיטה. הקשר עם המחזור שלי נשמר עד עכשיו. המחזור שלי באוניברסיטה היה לאחרונה בביקור בבארי שהיה מאד מרגש.
ב"מכון רעות למחקר ופיתוח" מריצים עשרות מחקרים מדי שנה. מתקיימים מחקרים פנימיים של הצוותים שלנו ברפואה ובמקצועות הבריאות, וכן שיתופי פעולה עם מוסדות אקדמיים ועם חברות סטארט-אפ שמפתחות טכנולוגיות או מכשור בעולמות השיקום והגריאטריה. בבית החולים פועלת ועדת הלסינקי (לאישור ניסויים רפואיים לפי האתיקה והמשפט הלאומי והבינלאומי).
אנו עורכים מחקרים לפיתוח ותיקוף של אמצעי אבחון בשיקום, ושימוש במערכות חכמות להחלטות טיפוליות, לטיפול בכאב, ולשיקום גפיים קטועים באמצעות מערכות זיהוי תנועה ומציאות מדומה.
בתחום שיקום גפיים עליונות: חתמנו לאחרונה על שיתוף פעולה לפיתוח כפפה ביונית שעוזרת לאנשים שאיבדו את היכולת המוטורית שלהם בידיים. ב"רעות" מפתחים ערכה חכמה לתרגול יכולות מוטוריות עדינות של האצבעות ושל כף היד.
בתחום שיקום גפיים תחתונות אנחנו שותפים בפיתוח טכנולוגיות למדידת פרמטרים של הליכה באמצעות אפליקציה שניתנת להורדה לטלפון הנייד, ובימים אלו מתחיל מחקר לשיקום ההליכה במסגרת אותו שיתוף פעולה.
ב"רעות" יש כמאה ושלושים חולים מונשמים בכל עת. בימים אלו מסתיים מחקר גדול שמתנהל במחלקות המונשמים ביוזמת רופאי בית החולים, שבודק פרמטרים של תזונה ומתן נוזלים בהקשר של גמילה מהנשמה.
יש לנו מחקרים בשיקום ותרגול קוגניטיבי, ובטיפול בליקויי דיבור שמתבצעים בסקטור קלינאות תקשורת.
סטודנטים להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת תל אביב פיתחו אבות טיפוס של משחקים ואביזרים שונים לפיתוח מוטוריקה עדינה וקוגניציה, בהנחיה של מרפאות בעיסוק ב"רעות". עם אחד הפרויקטים האלו אנחנו כנראה נתקדם לייצור.
לאחרונה נפגשתי עם דקאנית הפקולטה למדעי הרפואה והבריאות פרופ' קרן אברהם, עם ראש בית הספר לרפואה פרופ' עידו וולף ועם פרופ' נאוה רצון, ראשת בית הספר למקצועות הבריאות, על מנת לבחון הרחבת שיתופי פעולה מדעיים עם הפקולטה.
התחלנו בתקופת המאבק סביב הרפורמה המשפטית לבדוק עד כמה העובדים מושפעים מהמאורעות הללו, מהי מידת השחיקה, והאם מושפע היחס שלהם לעובדים אחרים ולמטופלים. יש כבר תוצאות ראשוניות.
אתה צובר סל כלים בלימודים האלו. אני מאד נהניתי מהלימודים באוניברסיטה. הקשר עם המחזור שלי נשמר עד עכשיו. המחזור שלי באוניברסיטה היה לאחרונה בביקור בבארי שהיה מאד מרגש.
כבוגרת לימודי רפואה וניהול מערכות בריאות באוניברסיטת תל אביב, מה לקחת איתך לחיים מהלימודים?
בשלב לימודי הרפואה לא ידעתי שאהיה פסיכיאטרית. חיפשתי מקצוע שהוא לא טכני ולא שבלוני. בתקופת הסטאז' בשיבא "טעמתי" חודש בפסיכיאטריה ונשביתי. הבנתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים, לא עם מחלות. אני עדיין רופאה ומתעקשת להיות לא רק מנהלת אלא גם קלינאית. אחרי הסטאז' נשארתי ב"שיבא" גם להתמחות בפסיכיאטריה וכרופאה מומחית. עבדתי ב"לב השרון" כמנהלת חדר המיון ובמקביל כסגנית הפסיכיאטר המחוזי במשרד הבריאות.
לקראת יישום הרפורמה בבריאות הנפש (העברת האחריות הביטוחית על שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים: איחוד רפואת הנפש ורפואת הגוף), החלטתי לעבור לקהילה, והובלתי את ההיערכות לרפורמה ב"מכבי". נושאי השיקום ובריאות הנפש קוראים לנו להעלות אותם מהחצר האחורית של הרפואה.
במהלך התקופה הזו התקבלתי לתוכנית "ענבר" (גיבוש עתודה ניהולית בכירה ומובילה במערכת הבריאות), במסגרתה השלמתי תואר נוסף באוניברסיטת תל אביב במנהל עסקים והתמחות-על במנהל רפואי. לימודי ה- MBA היו בעיני הרפתקה נפלאה. הייתי מבוגרת יותר ובשלה ליהנות מהלימודים. כשאתה צעיר אתה לא באמת מבין מה יתרום לך יותר, מה ייתן לך כלים, אתה עסוק בלעבור את הבחינות. הלימוד היה סופר מעשיר וכמנהלת מאד סייע לי.
בסיום ההתמחות במנהל קיבלתי הצעות לתפקידי ניהול בבתי חולים כלליים וגם קיבלתי הצעה לבוא להתרשם מ"רעות". היה משהו מאד מיוחד שתפס אותי באווירה ב"רעות". רוב האנשים חשים בזה, ואומרים לנו שיש פה משהו מאד מיוחד באוויר. היום אני יודעת להגיד שזה האנשים. החלטתי שאני עוזבת את עולמות בריאות הנפש, אם כי את הקליניקה הפרטית לא עזבתי, והצטרפתי ל"רעות" כמנהלת רפואית. דברים קרו ותוך כמה חודשים נעשיתי המנהלת של "רעות".
הכי חשוב לדעתי שרופא יצא מלימודי רפואה עם מיומנויות בעולמות של מקצוענות, יצירת קשר ויחסי רופא חולה. את כל השאר אפשר לקרוא. חומר יש בלי סוף, והוא מתחדש תמידית. צריך ללמוד להיות אדם מול אדם אחר, עם הענווה המתבקשת, הידע הנכון, והכבוד, ולהבין את התפקיד המאד משמעותי שיש לנו כרופאים. לקידום הנושא אני מעבירה מזה עשרים שנה בחוג לחינוך רפואי באוניברסיטת תל אביב סדנאות תקשורת, סדנאות "בשורה מרה", וסדנאות התמודדות עם אתגרים.
האם הבנתי את זה כבר בגילאי העשרים לחיי? אני לא יודעת.
בשלב לימודי הרפואה לא ידעתי שאהיה פסיכיאטרית. חיפשתי מקצוע שהוא לא טכני ולא שבלוני. בתקופת הסטאז' בשיבא "טעמתי" חודש בפסיכיאטריה ונשביתי. הבנתי שאני רוצה לעבוד עם אנשים, לא עם מחלות. אני עדיין רופאה ומתעקשת להיות לא רק מנהלת אלא גם קלינאית. אחרי הסטאז' נשארתי ב"שיבא" גם להתמחות בפסיכיאטריה וכרופאה מומחית. עבדתי ב"לב השרון" כמנהלת חדר המיון ובמקביל כסגנית הפסיכיאטר המחוזי במשרד הבריאות.
לקראת יישום הרפורמה בבריאות הנפש (העברת האחריות הביטוחית על שירותי בריאות הנפש ממשרד הבריאות לקופות החולים: איחוד רפואת הנפש ורפואת הגוף), החלטתי לעבור לקהילה, והובלתי את ההיערכות לרפורמה ב"מכבי". נושאי השיקום ובריאות הנפש קוראים לנו להעלות אותם מהחצר האחורית של הרפואה.
במהלך התקופה הזו התקבלתי לתוכנית "ענבר" (גיבוש עתודה ניהולית בכירה ומובילה במערכת הבריאות), במסגרתה השלמתי תואר נוסף באוניברסיטת תל אביב במנהל עסקים והתמחות-על במנהל רפואי. לימודי ה- MBA היו בעיני הרפתקה נפלאה. הייתי מבוגרת יותר ובשלה ליהנות מהלימודים. כשאתה צעיר אתה לא באמת מבין מה יתרום לך יותר, מה ייתן לך כלים, אתה עסוק בלעבור את הבחינות. הלימוד היה סופר מעשיר וכמנהלת מאד סייע לי.
בסיום ההתמחות במנהל קיבלתי הצעות לתפקידי ניהול בבתי חולים כלליים וגם קיבלתי הצעה לבוא להתרשם מ"רעות". היה משהו מאד מיוחד שתפס אותי באווירה ב"רעות". רוב האנשים חשים בזה, ואומרים לנו שיש פה משהו מאד מיוחד באוויר. היום אני יודעת להגיד שזה האנשים. החלטתי שאני עוזבת את עולמות בריאות הנפש, אם כי את הקליניקה הפרטית לא עזבתי, והצטרפתי ל"רעות" כמנהלת רפואית. דברים קרו ותוך כמה חודשים נעשיתי המנהלת של "רעות".
הכי חשוב לדעתי שרופא יצא מלימודי רפואה עם מיומנויות בעולמות של מקצוענות, יצירת קשר ויחסי רופא חולה. את כל השאר אפשר לקרוא. חומר יש בלי סוף, והוא מתחדש תמידית. צריך ללמוד להיות אדם מול אדם אחר, עם הענווה המתבקשת, הידע הנכון, והכבוד, ולהבין את התפקיד המאד משמעותי שיש לנו כרופאים. לקידום הנושא אני מעבירה מזה עשרים שנה בחוג לחינוך רפואי באוניברסיטת תל אביב סדנאות תקשורת, סדנאות "בשורה מרה", וסדנאות התמודדות עם אתגרים.
האם הבנתי את זה כבר בגילאי העשרים לחיי? אני לא יודעת.
אלו תחומי עניין יש לך מחוץ למקצוע?
אני מאד אוהבת אמנות. כששאלו אותי לאורך הקריירה את השאלה המוכרת "אם לא היית רופאה אז מה היית?" עניתי תמיד שכנראה אוצרת במוזאון. ואז סביב גיל חמישים - יש כל מיני מסקנות שאתה מגיע אליהן בגילאים עגולים - חשבתי לעצמי למה "אם לא?" מה עם "גם וגם"? ולמה אני מחכה עם זה, לפנסיה? למדתי אוצרות ומוזאולוגיה ממש לאחרונה ב"בית לאמנות ישראלית" במכללה האקדמית תל אביב יפו. יש להם קורסים נפלאים בעולמות האמנות הישראלית. בפנסיה אוכל לעבוד כאוצרת☺.
אני מאד אוהבת אמנות. כששאלו אותי לאורך הקריירה את השאלה המוכרת "אם לא היית רופאה אז מה היית?" עניתי תמיד שכנראה אוצרת במוזאון. ואז סביב גיל חמישים - יש כל מיני מסקנות שאתה מגיע אליהן בגילאים עגולים - חשבתי לעצמי למה "אם לא?" מה עם "גם וגם"? ולמה אני מחכה עם זה, לפנסיה? למדתי אוצרות ומוזאולוגיה ממש לאחרונה ב"בית לאמנות ישראלית" במכללה האקדמית תל אביב יפו. יש להם קורסים נפלאים בעולמות האמנות הישראלית. בפנסיה אוכל לעבוד כאוצרת☺.
•••
״העצה שלי לאנשים היא להיתמך בעוגנים שיש לנו בחיים:
המשפחה, החברים, השותפים, האמונה בצדקת הדרך שלנו״
המשפחה, החברים, השותפים, האמונה בצדקת הדרך שלנו״
•••
תוכלי לספר על התנדבויות בתחום התמחותך, ולא רק?
אני מתנדבת כבר למעלה משש שנים בעמותת "הופכות את היוצרות", עמותה שמסייעת לנשים להיחלץ ממעגל הזנות. אני נפגשת שם עם נשים כפסיכיאטרית, ומנסה לעזור במקרים מאד קשים. אני חייבת לציין שהגעתי לשם אחרי שניהלתי כמעט עשור מיון פסיכיאטרי וחשבתי שאני מכירה וכבר ראיתי הכל בחברה הישראלית. גיליתי שאנו מתנהלים ב"מציאות רבודה". יש מן עולם תחתון, רובד, שכבה, שאנחנו מתהלכים מעליה ולא מודעים בכלל להיקפים ולזוועות שקורות שם. נשים מוכשרות ומקסימות שמתדרדרות למצבי חיים נוראיים.
ב "אנוש - העמותה הישראלית לבריאות הנפש" אני חברת דירקטוריון ויו"ר הוועדה המקצועית. זה ארגון מופלא שאני מכירה מיומי הראשון כפסיכיאטרית, וגאה להיות חלק מהעשייה שלו (אנוש מעניקים שירותי מניעה, טיפול ושיקום לאוכלוסייה הכללית ולאנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית).
אני חברת דירקטוריון גם ב"אובונטו - חיים משמעותיים בקהילה לכולם". זוהי חברה לתועלת הציבור שיוזמת ומובילה פרויקטים קהילתיים עבור אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ומקדמת מסגרות תעסוקה לצעירים עם מוגבלויות.
אני משמשת כמנטורית בתכנית WoMed, שנועדה לקדם רופאות מצטיינות בתחילת דרכן המקצועית אל ליבת העשייה הרפואית באמצעות מודל חניכה אישית. אני מקווה שאני תורמת להן מניסיוני, אבל בהחלט גם נתרמת מהרופאות המרשימות והאיכותיות איתן אני נפגשת.
בחודשי המלחמה הראשונים התייצבתי בעמדת השניצלים במטבח המאולתר שהוקם בשבט הצופים בהוד השרון מדי שבוע. בישלנו, ארזנו ושינענו עשרות אלפי מנות חמות לחיילים.
אני מתנדבת כבר למעלה משש שנים בעמותת "הופכות את היוצרות", עמותה שמסייעת לנשים להיחלץ ממעגל הזנות. אני נפגשת שם עם נשים כפסיכיאטרית, ומנסה לעזור במקרים מאד קשים. אני חייבת לציין שהגעתי לשם אחרי שניהלתי כמעט עשור מיון פסיכיאטרי וחשבתי שאני מכירה וכבר ראיתי הכל בחברה הישראלית. גיליתי שאנו מתנהלים ב"מציאות רבודה". יש מן עולם תחתון, רובד, שכבה, שאנחנו מתהלכים מעליה ולא מודעים בכלל להיקפים ולזוועות שקורות שם. נשים מוכשרות ומקסימות שמתדרדרות למצבי חיים נוראיים.
ב "אנוש - העמותה הישראלית לבריאות הנפש" אני חברת דירקטוריון ויו"ר הוועדה המקצועית. זה ארגון מופלא שאני מכירה מיומי הראשון כפסיכיאטרית, וגאה להיות חלק מהעשייה שלו (אנוש מעניקים שירותי מניעה, טיפול ושיקום לאוכלוסייה הכללית ולאנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית).
אני חברת דירקטוריון גם ב"אובונטו - חיים משמעותיים בקהילה לכולם". זוהי חברה לתועלת הציבור שיוזמת ומובילה פרויקטים קהילתיים עבור אוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים ומקדמת מסגרות תעסוקה לצעירים עם מוגבלויות.
אני משמשת כמנטורית בתכנית WoMed, שנועדה לקדם רופאות מצטיינות בתחילת דרכן המקצועית אל ליבת העשייה הרפואית באמצעות מודל חניכה אישית. אני מקווה שאני תורמת להן מניסיוני, אבל בהחלט גם נתרמת מהרופאות המרשימות והאיכותיות איתן אני נפגשת.
בחודשי המלחמה הראשונים התייצבתי בעמדת השניצלים במטבח המאולתר שהוקם בשבט הצופים בהוד השרון מדי שבוע. בישלנו, ארזנו ושינענו עשרות אלפי מנות חמות לחיילים.
הדמיה של הבניין החדש בשטח "שדה דב" בתל אביב. משרד אדריכלים יסקי מור סיון.
רעות תל אביב
מהן הציפיות והחזון לבית החולים החדש שמתוכנן לקום בצפון תל אביב?
"רעות" נמצאת במקום שבו נוסדה, ביד אליהו במבנה מיושן. התשתית אינה מאפשרת הרחבת מענים לצורכי השיקום הגדלים והולכים. לשמחתי אנחנו בעיצומו של פרויקט עצום בשיתוף עם עיריית תל אביב יפו וקרן תל אביב לבניית קמפוס חדש. הוקצה עבורנו מגרש של שישה עשר דונם על אדמות "שדה דב", מאד קרוב לאוניברסיטת תל אביב. המגרש כפול בגודלו מהשטח שאנחנו מאכלסים כיום. בתוכנית קמפוס יפיפה, מרווח, עדכני וחדשני. אנחנו מאד מקווים שנהיה עם היתר בניה בסוף 2025 ונתחיל לבנות. התחזית היא לשבע שנים. זכות גדולה מאד נפלה בחלקי להוביל פרויקט כזה. גאווה עצומה.
מהן העצות שתוכלי להשיא לבוגרות ולבוגרים בימים הקשים האלה כהורים, חיילים, בנים ובנות של משרתים?
העצה שלי לאנשים היא להיתמך בעוגנים שיש לנו בחיים: המשפחה, החברים, השותפים, האמונה בצדקת הדרך שלנו.
בדרך כלל אני מדברת על פרופורציות. אבל בסיטואציה הזאת, זה לא עניין של פרופורציות. הסיטואציה הזאת נוגעת בכולנו. בכל אחד במקום אחר.
אנחנו צריכים תמיד אופק. משהו לשאוף אליו. זה מאד קשה בימים אלו. כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו שיאמין במה שהוא עושה ושיעשה טוב. שיישען על אנשים טובים סביבו. שיאחז בדברים הטובים שיש לנו.
העצה שלי לאנשים היא להיתמך בעוגנים שיש לנו בחיים: המשפחה, החברים, השותפים, האמונה בצדקת הדרך שלנו.
בדרך כלל אני מדברת על פרופורציות. אבל בסיטואציה הזאת, זה לא עניין של פרופורציות. הסיטואציה הזאת נוגעת בכולנו. בכל אחד במקום אחר.
אנחנו צריכים תמיד אופק. משהו לשאוף אליו. זה מאד קשה בימים אלו. כל אחד בחלקת האלוהים הקטנה שלו שיאמין במה שהוא עושה ושיעשה טוב. שיישען על אנשים טובים סביבו. שיאחז בדברים הטובים שיש לנו.
•••