לשיתוף:
 |  |  |  |
מדור ראיונות - בקהילה שלי
טכנולוגיות פורצות דרך עם הפנים לקהילה
ראיון עם פרופ' דן פאר, מומחה עולמי לננו-רפואה, משנה עולם, סגן נשיא אוניברסיטת תל אביב למחקר ופיתוח
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב
•••
"אני מאמין שאנחנו נמצאים בתוך מהפכה"
פרופ' דן פאר - תעודת זהות
נולד ב- 1972 ברחובות וגדל בראשון לציון, מתגורר בקריית אונו
השכלה:
תארים באוניברסיטת תל אביב:
1998 - תואר ראשון בביולוגיה
2000 - תואר שני בביוכימיה
2004 - תואר דוקטור בביופיסיקה וביו-ננוטכנולוגיה
אוניברסיטת הארוורד:
2008 - פוסט דוקטורט באימונולוגיה וביו-ננוטכנולוגיה, אוניברסיטת הארוורד
קריירה באוניברסיטת תל אביב:
מ - 2020 - סגן נשיא למחקר ופיתוח
מ - 2017 - ראש מרכז החדשנות לרפואה תרגומית "ספארק"
מ- 2015 - פרופ' מן המניין בבית הספר שמוניס למחקר ביו-רפואי וחקר הסרטן
מ - 2008 - מנהל המעבדה לננו-טכנולוגיה במחלקה לחקר התא ואימונולוגיה
2021-2024 - יו"ר חברת "רמות"
2016-2020 - ראש המרכז לחקר הביולוגיה של הסרטן
מ- 2023 - חבר האקדמיה הלאומית האמריקאית להנדסה
2012-2017 - מנהל הקונסורציום הננו-רפואי הלאומי בישראל
2012-2018 - מנהל קרן "הלמסלי" למחקר ננו-טכנולוגי (פילנתרופיה)
2014-2018 - חבר בוועדה המנהלת של האקדמיה הצעירה הישראלית
עריכה:
עורך ומחבר ספרים בתחום הננו-רפואה. עורך שלושה כתבי-עת מרכזיים בתחום מערכות להובלת תרופות.
חברות הזנק וחברות תרופות:
מ- 2010 יועץ מדעי בחברות הזנק וחברות פארמה גדולות בישראל ובחו"ל. מייסד חמש חברות הזנק בישראל, בבריטניה ובארצות הברית
פרסים (מתוך למעלה משלושים):
2021 - "המחקר המצוין בתחום העריכה הגנומית", חברת GenScript
2020 - "ליטוין למחקר פורץ דרך", האגודה האמריקאית לקרוהן וקוליטיס
2019 - "החדשנות", חברת "ביונטק"
2017 - Nanos (גמד-טכנולוגיה - ננו-טכנולוגיה) על מפעל חיים ותרומה משמעותית בתחום הננו-רפואה
2011, 2013 - "פורץ דרך", קרן "קנת ריינין"
2010 - "החדשנות", קרן "קנת ריינין"
2006 - "פייזר", לתלמידים בתר-דוקטוריים בתחום גילוי והובלת תרופות
פטנטים:
הגיש מעל 140 המצאות לרישום פטנטים, שחלקם אושר ו-66% מוסחר
•••
איך הגעת לעולם הננו-רפואה (רפואה ממוזערת), והאם היה רקע משפחתי?
אני חושב שהמוטיבציה שלי להתעסק עם ביולוגיה נבעה מזה שאיבדתי את אמא שלי מסרטן בגיל מאד צעיר, בגיל 18. ביום שהתגייסתי לצבא היא נפטרה. אני חושב שזו מוטיבציה מצוינת להתמקד במשהו כזה. גם אבי נפטר מסרטן הרבה שנים אחר כך. אני חושב שאנחנו חייבים לעצמנו לנסות למצוא אסטרטגיות חדשות לטיפול בסוגי סרטן שונים. הוריי לא עסקו במחקר או ברפואה.
הביולוגיה תמיד עניינה, סיקרנה. התחומים שאני עוסק בהם היו בתקופת לימודיי בחיתולים. אם במאה העשרים מקצוע הפיזיקה היה "וואו", עכשיו הביולוגיה זה המדע המרתק ביותר של המאה העשרים ואחת. אנחנו באופן אקטיבי מאד, רואים את הבום העולמי שמתרחש סביב התחומים האלו. אני מאמין שאנחנו נמצאים בתוך מהפכה. אנחנו מגלים כל יום דברים חדשים כמעט דימיוניים על הגוף שלנו. על ההתמודדות של הגוף עם מחלות. אנחנו יכולים ליצור עולם של תרופות גנטיות שלא היה קיים עד היום: תרופות שמשתמשות ב- DNA וב- RNA לתיקון. בשלוש-ארבע השנים הקרובות נראה הרבה תרופות מבוססות על מניפולציות ברמת ה- RNA או ה- DNA, ויש הבדלים גדולים: ב- DNA זה לתמיד וב- RNA זה זמני. אני תמיד הייתי סקרן, מאד אופטימי, אבל גם ריאלי.
אני חושב שהמוטיבציה שלי להתעסק עם ביולוגיה נבעה מזה שאיבדתי את אמא שלי מסרטן בגיל מאד צעיר, בגיל 18. ביום שהתגייסתי לצבא היא נפטרה. אני חושב שזו מוטיבציה מצוינת להתמקד במשהו כזה. גם אבי נפטר מסרטן הרבה שנים אחר כך. אני חושב שאנחנו חייבים לעצמנו לנסות למצוא אסטרטגיות חדשות לטיפול בסוגי סרטן שונים. הוריי לא עסקו במחקר או ברפואה.
הביולוגיה תמיד עניינה, סיקרנה. התחומים שאני עוסק בהם היו בתקופת לימודיי בחיתולים. אם במאה העשרים מקצוע הפיזיקה היה "וואו", עכשיו הביולוגיה זה המדע המרתק ביותר של המאה העשרים ואחת. אנחנו באופן אקטיבי מאד, רואים את הבום העולמי שמתרחש סביב התחומים האלו. אני מאמין שאנחנו נמצאים בתוך מהפכה. אנחנו מגלים כל יום דברים חדשים כמעט דימיוניים על הגוף שלנו. על ההתמודדות של הגוף עם מחלות. אנחנו יכולים ליצור עולם של תרופות גנטיות שלא היה קיים עד היום: תרופות שמשתמשות ב- DNA וב- RNA לתיקון. בשלוש-ארבע השנים הקרובות נראה הרבה תרופות מבוססות על מניפולציות ברמת ה- RNA או ה- DNA, ויש הבדלים גדולים: ב- DNA זה לתמיד וב- RNA זה זמני. אני תמיד הייתי סקרן, מאד אופטימי, אבל גם ריאלי.
•••
אתה מחלוצי החוקרים של התחום הלוהט, שימוש במולקולות RNA בננו-רפואה. תוכל לתאר את המהפכה שמחוללת המעבדה שאתה עומד בראשה?
אנחנו באקדמיה תמיד חושבים, שהמחקר במעבדה יכול "מחר בבוקר" לעזור לעולם. היום אני חושב שמה שאנחנו עושים במעבדות האוניברסיטאיות זה רק ההתחלה של הסיפור: ההוכחה (PROOF OF CONCEPT) שניתן לעשות דבר כזה. התהליך כולו עד לטיפול בבני אדם, לא מיועד לביצוע במעבדות אוניברסיטאיות, אבל ברגע שאנחנו יודעים איך להגיע לחומר נקי שאפשר להזריק לבני אדם, אנחנו יכולים לייעל את התהליך.
המעבדה שלנו עשתה כמה פריצות דרך חשובות: היינו הראשונים להראות איך להוביל מולקולות של RNA באמצעות מעטפת של שומנים סינתטיים שפיתחנו, לתאי-מטרה בחיה (מולקולות RNA הן העתקים של חלקי DNA ומשמשות כמתווכות). הפלטפורמה שפיתחנו, ואנחנו ממשיכים לפתח באוניברסיטת תל אביב, היא כנראה הגדולה ביותר בעולם.
פרופ' קטלין קריקו מחברת "ביונטק", החברה שפיתחה את החיסון של פייזר לקורונה, היא זוכת פרס נובל לפיזיולוגיה/רפואה לשנת 2023 וד"ר לשם כבוד באוניברסיטת תל אביב. היא הכניסה אותי לצד התעשייתי של תחום זה: איך להביא את המולקולות שאנחנו עוטפים במעבדה בשומנים סינתטיים לגימלון - למעבר מהפקה מעבדתית לייצור תעשייתי. וזה עולם אחר לגמרי. וזאת עוד ב- 2013, לפני שעלו לכותרות טכנולוגיות ה- RNA באירוע הקורונה.
ליצור מוצר ולבחון אותו על בני אדם לקח תמיד הרבה זמן והיה מאד יקר, אבל בעולם הננו-טכנולוגיה יש אינסוף אפשרויות ליצור חלקיקים בגודל של 60-100 ננומטר (אורכו של כל ננומטר הוא מיליארדית המטר). קל לייצר אותם. הם מאד רובוסטיים. ודי מהר אתה יכול לבחון אותם בבני אדם. באירוע הקורונה למדנו שאפשר לעשות דברים מהר מאד באופן יחסי.
בחיסונים לנגזרות של קורונה, אנחנו באמצע ניסוי בבני אדם. גילינו שישנם שומנים שגורמים יותר מאחרים לערעור המערכת החיסונית, כדי שתדע להתמודד עם הנגיף. יהיו לנו תוצאות לדעתי בדצמבר השנה. הניסוי נעשה באנגליה, בחברה ישראלית שהקמנו באוקספורד שהאוניברסיטה שלנו שותפה בה (NeoVac Ltd).
מהו החיסון הראשון בעולם שפיתחתם במעבדה, שאתם שואפים להציל בעזרתו אלפי בני אדם מדי שנה?
פיתחנו את החיסון הראשון באמצעות mRNA בעולם לחיידקים. החיסון הוא נגד חיידק אלים ועמיד לאנטיביוטיקה שגורם למחלת הדבר, שהשמיד חצי מהעולם במחצית המאה ה- 14, יחד עם השותפים שלנו במכון למחקר ביולוגי בנס ציונה. החיידק קיים באופן תיאורטי כנשק ביולוגי, ובהתפרצויות בעולם במספרים מאד נמוכים. יש זנים שלו שמאד עמידים לאנטיביוטיקה. מבחינתנו זה היה PROOF OF CONCEPT. מאחר שלהיות ראשון זה מחייב, אנחנו מאד מתעניינים בפיתוח חיסון נגד חיידקים בשיטה שלנו, לאנשים שמתאשפזים בבתי חולים. בישראל מתים אלפי אנשים בשנה מזיהומים של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה שנמצאים בבתי החולים. הרעיון שלנו הוא לחסן בחדר המיון כל אדם שיאושפז, בחיסון שלנו שישפיע לכמה חודשים, כדי שיוכל לעבור את האפיזודה בבית החולים. אנחנו עובדים על זה עם החברה שהקמנו באוקספורד (NeoVac Ltd.) ומקוים לדחוף את זה כמה שיותר מהר. יש בבתי החולים 3-4 זנים מאד מוכרים, ומגיעים תמיד זנים חדשים. היתרון בחיסוני RNA הוא שברגע שהפלטפורמה אושרה לשימוש אתה יכול מהר מאד לפתח חיסון חדש. אתה מחליף את הרצף,או יוצר כמה רצפים.
תתאר לי את הרעיונות המהפכניים שלך להתמודדות עם מחלות סרטן, טיפול במחלות נדירות, ובמחלה לא כל כך נדירה, בעלות נמוכה:
עריכת גנים - אחד הרעיונות שלנו, שפרסמנו במאמר בנובמבר 2020, זה ל"חתוך" גנים סרטניים שקשורים לחלוקת התא ברמת ה- DNA (עריכת גנים בשיטת קריספר). הם לעולם לא יפעלו עוד. הטכנולוגיה פועלת על ידי שימוש במולקולת RNA כמוביל, להנחות חלבון למיקום ספציפי. די צחקו עלינו. אמרו שזה לא מתאים לעולם של עריכה גנומית. עד כה היה מקובל ל"חתוך" רק גן אחד בטיפול במחלות נדירות. למימוש הרעיון הזה אנחנו עובדים בחודשים האחרונים יחד עם חברה אמריקאית (LAND Therapeutics), ספין-אוף חדש של האוניברסיטה, שהיעוד והרישיון שלה הוא לעריכת גנים. אנחנו עובדים יחד על עריכה גנומית למחלות נדירות כמוצר ראשון, וכמוצר שני, על מחלות שקשורות לתאי מערכת החיסון. אנחנו מקווים שגם מחלות סרטן יכללו ביניהן. בפיתוח פלטפורמה לטיפול דרך המערכת החיסונית בסרטן, יש לנו תוצאות מבטיחות בפאזה שניה (נבדק על מתנדבים חולים). בסרטן יש כל הזמן שינויים, לכן אנחנו צריכים לחשוב על שילוב של אסטרטגיות. אנחנו חושבים שהטכנולוגיה הזו תהיה עוד כלי בארסנל של הרופא. אין תרופה אחת, ולא יהיה טיפול בודד. מאד קשה לנו מול מממנים וקרנות, כי יש תחושה שסרטן זו מחלה מאד מורכבת, וטכנולוגיה שמשמשת תחומים שונים אולי לא מתאימה.
המוצר הראשון שמבוסס על הטכנולוגיה של עריכת גנים (קריספר) אושר לשימוש לפני שנה בארצות הברית, למחלה לא כל כך נדירה שנקראת אנמיה חרמשית: במקום טיפול לא נעים ואפילו ברוטלי, שכרוך באשפוז עם הקרנות וכימותרפיה.
פיתחנו את החיסון הראשון באמצעות mRNA בעולם לחיידקים. החיסון הוא נגד חיידק אלים ועמיד לאנטיביוטיקה שגורם למחלת הדבר, שהשמיד חצי מהעולם במחצית המאה ה- 14, יחד עם השותפים שלנו במכון למחקר ביולוגי בנס ציונה. החיידק קיים באופן תיאורטי כנשק ביולוגי, ובהתפרצויות בעולם במספרים מאד נמוכים. יש זנים שלו שמאד עמידים לאנטיביוטיקה. מבחינתנו זה היה PROOF OF CONCEPT. מאחר שלהיות ראשון זה מחייב, אנחנו מאד מתעניינים בפיתוח חיסון נגד חיידקים בשיטה שלנו, לאנשים שמתאשפזים בבתי חולים. בישראל מתים אלפי אנשים בשנה מזיהומים של חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה שנמצאים בבתי החולים. הרעיון שלנו הוא לחסן בחדר המיון כל אדם שיאושפז, בחיסון שלנו שישפיע לכמה חודשים, כדי שיוכל לעבור את האפיזודה בבית החולים. אנחנו עובדים על זה עם החברה שהקמנו באוקספורד (NeoVac Ltd.) ומקוים לדחוף את זה כמה שיותר מהר. יש בבתי החולים 3-4 זנים מאד מוכרים, ומגיעים תמיד זנים חדשים. היתרון בחיסוני RNA הוא שברגע שהפלטפורמה אושרה לשימוש אתה יכול מהר מאד לפתח חיסון חדש. אתה מחליף את הרצף,או יוצר כמה רצפים.
תתאר לי את הרעיונות המהפכניים שלך להתמודדות עם מחלות סרטן, טיפול במחלות נדירות, ובמחלה לא כל כך נדירה, בעלות נמוכה:
עריכת גנים - אחד הרעיונות שלנו, שפרסמנו במאמר בנובמבר 2020, זה ל"חתוך" גנים סרטניים שקשורים לחלוקת התא ברמת ה- DNA (עריכת גנים בשיטת קריספר). הם לעולם לא יפעלו עוד. הטכנולוגיה פועלת על ידי שימוש במולקולת RNA כמוביל, להנחות חלבון למיקום ספציפי. די צחקו עלינו. אמרו שזה לא מתאים לעולם של עריכה גנומית. עד כה היה מקובל ל"חתוך" רק גן אחד בטיפול במחלות נדירות. למימוש הרעיון הזה אנחנו עובדים בחודשים האחרונים יחד עם חברה אמריקאית (LAND Therapeutics), ספין-אוף חדש של האוניברסיטה, שהיעוד והרישיון שלה הוא לעריכת גנים. אנחנו עובדים יחד על עריכה גנומית למחלות נדירות כמוצר ראשון, וכמוצר שני, על מחלות שקשורות לתאי מערכת החיסון. אנחנו מקווים שגם מחלות סרטן יכללו ביניהן. בפיתוח פלטפורמה לטיפול דרך המערכת החיסונית בסרטן, יש לנו תוצאות מבטיחות בפאזה שניה (נבדק על מתנדבים חולים). בסרטן יש כל הזמן שינויים, לכן אנחנו צריכים לחשוב על שילוב של אסטרטגיות. אנחנו חושבים שהטכנולוגיה הזו תהיה עוד כלי בארסנל של הרופא. אין תרופה אחת, ולא יהיה טיפול בודד. מאד קשה לנו מול מממנים וקרנות, כי יש תחושה שסרטן זו מחלה מאד מורכבת, וטכנולוגיה שמשמשת תחומים שונים אולי לא מתאימה.
המוצר הראשון שמבוסס על הטכנולוגיה של עריכת גנים (קריספר) אושר לשימוש לפני שנה בארצות הברית, למחלה לא כל כך נדירה שנקראת אנמיה חרמשית: במקום טיפול לא נעים ואפילו ברוטלי, שכרוך באשפוז עם הקרנות וכימותרפיה.
מהן התוכניות המרכזיות לעתיד שאתה מעורב בהן כסגן נשיא למחקר ופיתוח, ואיך האוניברסיטה מאפשרת להשתמש בכלים שבידיה לטובת הקהילה?
אחת התוכניות של האוניברסיטה היא הרחבת השימוש ב- AI ו- MACHINE LEARNING בעזרת מרכז רב-תחומי מאד גדול: "המרכז למדעי הבינה מלאכותית והנתונים" (TAD). תלמידי תואר ראשון בכל התחומים יכולים לבחור חטיבת לימודים שלמה ב- AI ובמדעי הנתונים. נראה לנו נכון לתת כלים כאלו למי שמסיים תואר.
אוניברסיטת תל אביב היא מהראשונות באימפלמנטציות של AI בארץ.
יש לנו יתרון של מגוון מאד רחב של תחומים שמרוכזים בקמפוס לא גדול, והכל נגיש.
מלבד הנדסה, מדעים מדויקים, מדעי החיים, רפואה, שהם חזקים בשימוש ב- AI, אני מדבר גם על לימודי משפטים, מנהל עסקים, כלכלה, מדעי המדינה, עבודה סוציאלית, מוזיקה, אמנות, בי"ס לאדריכלות ועוד. וכל תחום מתפתח להרבה כיוונים. אולי אפשר יהיה להחליף את מערכת המשפט על ידי זה שילמדו פסקי דין, ומחשבים יתנו בסוף את פסק הדין? אנחנו הולכים לקראת תהליכים כאלו, וצריכה להיות רגולציה.
המרכזים הרפואיים המסונפים לאוניברסיטה הם כוח מאד גדול באיסוף דאטא, עבור אנשי מדעי המחשב, מדעי החיים, הנדסה ורפואה.
כמוסד אקדמי מחקרי אנחנו מנסים לשפר דברים לטובת הקהילה תוך שימוש ב- AI. למשל, ייעול עיבוד תמונות של בדיקות דימות כמו MRI, CT ו- US כדי להגיע לדיוק, להימנע מטעויות אנושיות וטעויות מכונה, וחיסכון בבדיקות יקרות.
ישנם חוקרים בפקולטה להנדסה ובמדעי המחשב, שכל מטרתם זה לשפר את הרזולוציה של עיבוד התמונה. כבר משתמשים ברעיונות האלו על בסיס ניסיוני במעבדות דימות משותפות עם שיבא, איכילוב, ובילינסון, ועוד בתי חולים. עד לאחרונה לא השתמשו בכלים האלו שקיימים באוניברסיטה לדברים האלו.
השימוש ב- AI על ידי סטודנטים באוניברסיטה מוגבל כי צריך סימוכין, וזה עוד לא קיים. אבל המערכות החדשות של AI יציינו את הסימוכין, והמרצה יוכל לעקוב אחרי הסטודנט.
אחת התוכניות הגדולות היא דיגיטציה של חומרי מדעי הרוח: ספרות, פילוסופיה, היסטוריה, שיהיו נגישים יותר. כבר קיימת דיגיטציה של כתבי עת עתיקים מאד.
העבודה שלי זו בעיני העבודה הכי טובה לאנשים סקרנים. כל יום אנחנו לומדים דברים חדשים.
הפקולטות מתכננות לפי החזון הזה את תוכניות הלימודים?
אנחנו מאד מקווים שיש קורלציה בין החזון לבין תוכניות הלימודים. לצערי לפעמים כשיש טכנולוגיה חדשה, היישום שלה לוקח זמן.
אחת התוכניות של האוניברסיטה היא הרחבת השימוש ב- AI ו- MACHINE LEARNING בעזרת מרכז רב-תחומי מאד גדול: "המרכז למדעי הבינה מלאכותית והנתונים" (TAD). תלמידי תואר ראשון בכל התחומים יכולים לבחור חטיבת לימודים שלמה ב- AI ובמדעי הנתונים. נראה לנו נכון לתת כלים כאלו למי שמסיים תואר.
אוניברסיטת תל אביב היא מהראשונות באימפלמנטציות של AI בארץ.
יש לנו יתרון של מגוון מאד רחב של תחומים שמרוכזים בקמפוס לא גדול, והכל נגיש.
מלבד הנדסה, מדעים מדויקים, מדעי החיים, רפואה, שהם חזקים בשימוש ב- AI, אני מדבר גם על לימודי משפטים, מנהל עסקים, כלכלה, מדעי המדינה, עבודה סוציאלית, מוזיקה, אמנות, בי"ס לאדריכלות ועוד. וכל תחום מתפתח להרבה כיוונים. אולי אפשר יהיה להחליף את מערכת המשפט על ידי זה שילמדו פסקי דין, ומחשבים יתנו בסוף את פסק הדין? אנחנו הולכים לקראת תהליכים כאלו, וצריכה להיות רגולציה.
המרכזים הרפואיים המסונפים לאוניברסיטה הם כוח מאד גדול באיסוף דאטא, עבור אנשי מדעי המחשב, מדעי החיים, הנדסה ורפואה.
כמוסד אקדמי מחקרי אנחנו מנסים לשפר דברים לטובת הקהילה תוך שימוש ב- AI. למשל, ייעול עיבוד תמונות של בדיקות דימות כמו MRI, CT ו- US כדי להגיע לדיוק, להימנע מטעויות אנושיות וטעויות מכונה, וחיסכון בבדיקות יקרות.
ישנם חוקרים בפקולטה להנדסה ובמדעי המחשב, שכל מטרתם זה לשפר את הרזולוציה של עיבוד התמונה. כבר משתמשים ברעיונות האלו על בסיס ניסיוני במעבדות דימות משותפות עם שיבא, איכילוב, ובילינסון, ועוד בתי חולים. עד לאחרונה לא השתמשו בכלים האלו שקיימים באוניברסיטה לדברים האלו.
השימוש ב- AI על ידי סטודנטים באוניברסיטה מוגבל כי צריך סימוכין, וזה עוד לא קיים. אבל המערכות החדשות של AI יציינו את הסימוכין, והמרצה יוכל לעקוב אחרי הסטודנט.
אחת התוכניות הגדולות היא דיגיטציה של חומרי מדעי הרוח: ספרות, פילוסופיה, היסטוריה, שיהיו נגישים יותר. כבר קיימת דיגיטציה של כתבי עת עתיקים מאד.
העבודה שלי זו בעיני העבודה הכי טובה לאנשים סקרנים. כל יום אנחנו לומדים דברים חדשים.
הפקולטות מתכננות לפי החזון הזה את תוכניות הלימודים?
אנחנו מאד מקווים שיש קורלציה בין החזון לבין תוכניות הלימודים. לצערי לפעמים כשיש טכנולוגיה חדשה, היישום שלה לוקח זמן.
•••
״ פיתחנו את החיסון ה- mRNA הראשון בעולם לחיידקים. אנחנו מתעניינים בפיתוח חיסון נגד חיידקים עמידים לאנטיביוטיקה שנמצאים בבתי החולים״
•••
איך משפיעה המלחמה על שיתופי פעולה בחו"ל ועל מענקי מחקר?
בארצות הברית אנחנו מפסידים. זאת דעתי האישית. הדור הצעיר מגיל ארבעים ומטה, דור המנהיגים הבא, פחות מבין את המצב הסבוך שיש פה. לכן אנחנו רואים תופעות של אנטישמיות מאד חזקה באוניברסיטאות האמריקאיות. כולל כאלו שמנוהלות על ידי יהודים, או שהנשיאים שלהם יהודים. לא "מוכרים" את הסיפור מספיק טוב וזה מאד עצוב. אנחנו יודעים על אנשים שלנו שנמצאים בשבתונים בארצות הברית שלא מתייחסים אליהם כמו שהתייחסו אליהם קודם.
לאוניברסיטה מאד קשה לעשות עסקים בתקופת מלחמה. כל איום בטחוני פוגע במדינה ובעולם העסקי, והרבה ממשקיעי חוץ לארץ פחות נגישים.
״אנחנו כמוסד אקדמי מחקרי מנסים לשפר דברים לטובת הקהילה: למשל, ייעול עיבוד תמונות של בדיקות דימות כמו MRI, CT ו- US באמצעות בינה מלאכותית״
כמייסד ויו"ר מרכז "ספארק", תציג בבקשה פרויקט דגל של אוניברסיטת תל אביב, לטובת הקהילה ללא כוונת רווח:
ב"מרכז החדשנות לרפואה תרגומית ספארק" מתקיים פרויקט סופר מעניין ומרגש, אנושי, ופילנתרופי. זה אחד הדברים היפים שיש לנו באוניברסיטה. לראשונה מתאפשר בין כותלי האקדמיה פיתוח תרופות קיימות לשימוש בהתוויה אחרת, עד לשלב הניסויים הקליניים. על פי מודל פורץ דרך, אנשי מפתח בתעשיית התרופות נרתמים לסייע בהתנדבות לקבוצות מדענים באוניברסיטה בשיתוף עם רופאים-חוקרים במרכזים הרפואיים המסונפים, לכוון את הפעילות שלהם לתיעוש. אנחנו מנסים למנף יחד עם המרכזים הרפואיים, ולהגיע מהר ככל שניתן לאנשים שזקוקים לטיפול.
אלו הם הישגים בכסף קטן. אנחנו לא מפתתחים תרופות במיליארדים. במאה, מאתים, שלוש מאות אלף דולר ניתן להראות יעילות מאד טובה. המימון מגיע מיהודים בעולם ומישראלים בארץ. אנחנו לא עושים מזה כסף ולא רושמים פטנטים, ואנחנו כל הזמן במחסור של כסף.
כמה פרויקטים כאלו מתפתחים במקביל ואני מאד משתדל לקדם אותם. אחד מהם מתקיים בשיבא עבור ילדים עם "תסמונת ויליאמס". התרחש גילוי מדהים. פשוט לא ייאמן. במחקר של ד"ר בועז ברק מאוניברסיטת תל אביב התגלה, כי קיים חסר של מיאלין במוחות של פרטים עם "תסמונת ויליאמס", ושל עכברי מודל עם התסמונת. תרופה בשם Clemastine שמאושרת על ידי הFDA לטפול באלרגיה וניתנת כיום גם לחולי טרשת נפוצה, מעלה את עובי המיאלין של סיבי העצב, ועקב כך משפרת את התנהגותם ותפקודם של עכברים עם "תסמונת ויליאמס". בימים אלה מתקיים מחקר קליני בתמיכת מרכז "ספארק", יחד עם פרופ' דורון גוטהלף ו"המרכז לגנטיקה התנהגותית" בשיבא, בו נבדקת השפעת מתן Clemastine על מדדים קוגניטיביים והתנהגותיים, של עשרים וחמישה ילדים עם "תסמונת ויליאמס".
במחלות עיניים כמו: סוגים של גלאוקומיה וניוון מקולרי, אתה יכול לקחת, למשל, תוסף מזון שלא קשור לתחום, ולהראות שיפור משמעותי. וגם בסרטן: עבודות של פרופ' שמגר בן אליהו מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' עודד זמורה ממרכז רפואי שמיר, עוסקות בהקטנת גרורות אחרי ניתוחים בסרטן מעי וסרטן לבלב, ומראות שאם אתה נותן לחולה כדורים להורדת מתחים ולחץ דם, אתה מקבל אפקטים הרבה יותר טובים אחרי החלמה מניתוח להסרת גרורות בסרטן מעי וסרטן לבלב.
בניין הננו החדש מרכז הרבה מהפעילות. יש מעל מאה קבוצות מחקר באוניברסיטה שמתעסקות בננו-טכנולוגיה, וכולן משתמשות בשירותים של הבניין.
ב"מרכז החדשנות לרפואה תרגומית ספארק" מתקיים פרויקט סופר מעניין ומרגש, אנושי, ופילנתרופי. זה אחד הדברים היפים שיש לנו באוניברסיטה. לראשונה מתאפשר בין כותלי האקדמיה פיתוח תרופות קיימות לשימוש בהתוויה אחרת, עד לשלב הניסויים הקליניים. על פי מודל פורץ דרך, אנשי מפתח בתעשיית התרופות נרתמים לסייע בהתנדבות לקבוצות מדענים באוניברסיטה בשיתוף עם רופאים-חוקרים במרכזים הרפואיים המסונפים, לכוון את הפעילות שלהם לתיעוש. אנחנו מנסים למנף יחד עם המרכזים הרפואיים, ולהגיע מהר ככל שניתן לאנשים שזקוקים לטיפול.
אלו הם הישגים בכסף קטן. אנחנו לא מפתתחים תרופות במיליארדים. במאה, מאתים, שלוש מאות אלף דולר ניתן להראות יעילות מאד טובה. המימון מגיע מיהודים בעולם ומישראלים בארץ. אנחנו לא עושים מזה כסף ולא רושמים פטנטים, ואנחנו כל הזמן במחסור של כסף.
כמה פרויקטים כאלו מתפתחים במקביל ואני מאד משתדל לקדם אותם. אחד מהם מתקיים בשיבא עבור ילדים עם "תסמונת ויליאמס". התרחש גילוי מדהים. פשוט לא ייאמן. במחקר של ד"ר בועז ברק מאוניברסיטת תל אביב התגלה, כי קיים חסר של מיאלין במוחות של פרטים עם "תסמונת ויליאמס", ושל עכברי מודל עם התסמונת. תרופה בשם Clemastine שמאושרת על ידי הFDA לטפול באלרגיה וניתנת כיום גם לחולי טרשת נפוצה, מעלה את עובי המיאלין של סיבי העצב, ועקב כך משפרת את התנהגותם ותפקודם של עכברים עם "תסמונת ויליאמס". בימים אלה מתקיים מחקר קליני בתמיכת מרכז "ספארק", יחד עם פרופ' דורון גוטהלף ו"המרכז לגנטיקה התנהגותית" בשיבא, בו נבדקת השפעת מתן Clemastine על מדדים קוגניטיביים והתנהגותיים, של עשרים וחמישה ילדים עם "תסמונת ויליאמס".
במחלות עיניים כמו: סוגים של גלאוקומיה וניוון מקולרי, אתה יכול לקחת, למשל, תוסף מזון שלא קשור לתחום, ולהראות שיפור משמעותי. וגם בסרטן: עבודות של פרופ' שמגר בן אליהו מאוניברסיטת תל אביב ופרופ' עודד זמורה ממרכז רפואי שמיר, עוסקות בהקטנת גרורות אחרי ניתוחים בסרטן מעי וסרטן לבלב, ומראות שאם אתה נותן לחולה כדורים להורדת מתחים ולחץ דם, אתה מקבל אפקטים הרבה יותר טובים אחרי החלמה מניתוח להסרת גרורות בסרטן מעי וסרטן לבלב.
בניין הננו החדש מרכז הרבה מהפעילות. יש מעל מאה קבוצות מחקר באוניברסיטה שמתעסקות בננו-טכנולוגיה, וכולן משתמשות בשירותים של הבניין.
בניין המעבדות החדש לננו-מדע ולננו-טכנולוגיה
על שם רומן אברמוביץ'. נפתח 2024
משרד האדריכלים מישל רמון-צרפת
על שם רומן אברמוביץ'. נפתח 2024
משרד האדריכלים מישל רמון-צרפת
כיו"ר "רמות" בשנים 2021-2024 מה הייתה המדיניות?
חברת "רמות" היא בבעלות מלאה של אוניברסיטת תל אביב. מטרתה היחידה היא למסחר את הידע שהומצא באוניברסיטה בשיטות שונות, כולל להקים כמה שיותר חברות מסחריות שמתבססות על טכנולוגיות של האוניברסיטה. "רמות" מנהלת מעל אלפים ושלוש מאות משפחות של פטנטים, עם פוטנציאל אדיר. כשבעים חברות חדשות הוקמו בשבע השנים האחרונות. מהן קיימות היום לדעתי מעל שישים וחמש. ונעשו דברים מאד יפים במדעי הטבע, מדעי החיים, רפואה, חקלאות, אלקטרוניקה, מדעי המחשב, ואפילו בתחום מדעי הרוח. כמה חברות מיסחרו את הידע שהגיע מממעבדת ננו-רפואה באוניברסיטת תל אביב, ונמצאות בניסויים קליניים לצרכים שונים. אנחנו במצב טוב מהבחינה הזאת.
תוכל לחלוק עם הקוראים חוויות מהלימודים באוניברסיטת תל אביב, ומנטורים שהיו לך?
זכיתי. הייתה לי מנטורית מצוינת כבר מהתואר הראשון, פרופ' רמונה מרגלית, שליוותה אותי עד סוף הדוקטורט. היא יצאה לפנסיה לפני הרבה שנים אבל רק לא מזמן סגרה את המעבדה שלה באוניברסיטה בגיל 80+. היא נתנה לי פתח לפרוח.
אני מאד שמח שכבר בשנת 1994 הכרתי אותה, בשנה ב' במהלך לימודי ביולוגיה: עשיתי פרויקט מחקר אצלה. אחר כך עשיתי שם מאסטר ודוקטורט. היא אמנם הייתה כימאית-פיזיקלית בהכשרה, אבל למדתי ממנה איך לכמת גם בתחום הביולוגיה. אני חושב שהרצון שלי להישאר במדע בא משם. הקבוצה לא הייתה גדולה אבל מאד חברותית. זה היה כיף ומעניין.
במהלך הדוקטורט ביליתי גם בקיימברידג', אנגליה, בהרווארד וב- MIT, ואלו היו חוויות יוצאות מן הכלל של לראות עולם. באנגליה חוויתי מעבדה קטנה של פרופ' סיזר מילשטין שהיה חתן פרס נובל. ב- MIT הייתה מעבדה ענקית בראשות פרופ׳ רוברט לנגר. בסוף מצאתי את המעבדה שבה עשיתי את הפוסט דוקטורט בהרווארד, של פרופ׳ תים ספרינגר ופרופ׳ מוטומו שימאוקה, בתחומים שמעולם לא חשבתי שאתעסק איתם כמו מערכת החיסון. בתור מישהו שבא ממדע של ביופיזיקה וביוכימיה והגיע לעולם האימונולוגיה, הכל היה חדש.
איך המחקר שלך שעוסק במולקולות RNA, מתחבר לרפואה מותאמת אישית?
במחלות גנטיות, לדוגמא במחלת ניוון שרירים של ילדים על שם דושן, יש כשלושת אלפים מוטציות ידועות. אנחנו יכולים כיום לתכנן טיפול במוטציה ספציפית בילד ספציפי, ולקחת את הרעיון כל הדרך עד לניסוי באותו הילד. אני חושב שזה העתיד של הרפואה המותאמת אישית. למצוא את הגן הפגוע (או הגנים) ולתקן אותם. זה יקרה. זה כבר מתרחש במספר קטן מאוד של מחלות.
במחלות גנטיות, לדוגמא במחלת ניוון שרירים של ילדים על שם דושן, יש כשלושת אלפים מוטציות ידועות. אנחנו יכולים כיום לתכנן טיפול במוטציה ספציפית בילד ספציפי, ולקחת את הרעיון כל הדרך עד לניסוי באותו הילד. אני חושב שזה העתיד של הרפואה המותאמת אישית. למצוא את הגן הפגוע (או הגנים) ולתקן אותם. זה יקרה. זה כבר מתרחש במספר קטן מאוד של מחלות.
מהו המסר שלך לבוגרות ולבוגרי האוניברסיטה?
אנחנו מאד רוצים לחבק את הבוגרים שלנו. אני חושב שאנחנו לא עושים את זה מספיק. מאד נשמח לחדש את הקשר עם הבוגרות והבוגרים בכל מיני תחומים. הייתי שמח לעוד פעילות פרואקטיבית, נוסף על מה שיש.
אני חושב שהקשר בין האוניברסיטה לקהילת הבוגרים הוא של יחסים סימביוטיים. מסיימי אוניברסיטת תל אביב הגיעו רחוק בכל תחומי החיים. אני דוגמא מצוינת של בוגר שלושה תארים. להיות בוגר זו גם מחויבות, ואני מקווה שהבוגרים יצטרפו אלינו לפרויקטים הנהדרים שאנחנו עושים, ובמסגרת ארגון הבוגרים נצעיד ביחד את האוניברסיטה קדימה, וגם את החברה. זה הולך ביחד, יד ביד.
אנחנו מאד רוצים לחבק את הבוגרים שלנו. אני חושב שאנחנו לא עושים את זה מספיק. מאד נשמח לחדש את הקשר עם הבוגרות והבוגרים בכל מיני תחומים. הייתי שמח לעוד פעילות פרואקטיבית, נוסף על מה שיש.
אני חושב שהקשר בין האוניברסיטה לקהילת הבוגרים הוא של יחסים סימביוטיים. מסיימי אוניברסיטת תל אביב הגיעו רחוק בכל תחומי החיים. אני דוגמא מצוינת של בוגר שלושה תארים. להיות בוגר זו גם מחויבות, ואני מקווה שהבוגרים יצטרפו אלינו לפרויקטים הנהדרים שאנחנו עושים, ובמסגרת ארגון הבוגרים נצעיד ביחד את האוניברסיטה קדימה, וגם את החברה. זה הולך ביחד, יד ביד.
•••
לשיתוף:
| | | |