לשיתוף:
 |  |  |  |
מדור ראיונות - בקהילה שלי
לעורר את התקווה
ראיון עם ד"ר אופיר לוי, בוגר ביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, מנהל הקליניקה של המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב, על שליחות וטיפול שווה לכל נפש. ד"ר אופיר מנהל קליניקה לנפגעי טראומה שמאמינים ביכולתם לחזור למסלול חייהם, ומתאימים לטיפול ממוקד וקצר מועד. בקליניקה מועסקים מומחים לטיפול בטראומה ומתקיים מחקר אקדמי. אזרחים וחיילים שנחשפו לאירועים מטלטלים וחוו הפרעה או שינוי רגשי במהלך חייהם, מוזמנים לפנות. אין תור המתנה
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב
צילום: אוניברסיטת תל אביב
•••
ד"ר אופיר לוי - תעודת זהות
נולד ב -1967, מתגורר במודיעין
השכלה:
2006 - תואר דוקטור בעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב. הנושא: "משמעות תופעת התקווה בקרב נפגעי פוסט-טאומה כרוניים"
2001 - בוגר התוכנית לפסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית, אוניברסיטת בר-אילן
1998 - בוגר התוכנית להנחיית קבוצות בגישה פסיכואנליטית, האוניברסיטה העברית, ירושלים
1993 - תואר ראשון בעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים
השתלם בקורסים:
EMDR - שיטה להפחתת ההשפעות של זיכרונות טראומטיים,
PE - חשיפה ממושכת,
CPT - עיבוד קוגניטיבי
"הדרכה על הדרכה" - הדרכת מטפלים, של מחלקת בריאות הנפש בצה"ל.
קריירה ושליחות באוניברסיטת תל אביב:
מ- 1.1.2024 - מנהל הקליניקה של המרכז לטראומה וחוסן
מ-2011 - מנהל אקדמי מייסד של "התוכנית התלת-שנתית לפסיכותרפיה בגישה פסיכודינמית", ועורך ראשי של כתב העת "בינינו" (BetweenUs) לפסיכותרפיה פסיכודינמית היוצא תחת התוכנית השייכת ליחידה ללימודי המשך, ביה"ס לעבודה סוציאלית. מוציא לאור: אתר "פסיכולוגיה עברית".
מ- 2007 - מלמד בביה"ס לעבודה סוציאלית
צבא:
שירת 25 שנים בצה"ל, 21 מתוכן כקצין בריאות נפש (קב"ן), כ- 10 שנים מפקד היחידה היחידה לטיפול בפוסט טראומה (ת"ק). השתחרר ב- 2015 בדרגת סגן-אלוף.
2006 - תואר דוקטור בעבודה סוציאלית, אוניברסיטת תל אביב. הנושא: "משמעות תופעת התקווה בקרב נפגעי פוסט-טאומה כרוניים"
2001 - בוגר התוכנית לפסיכותרפיה בגישה פסיכואנליטית, אוניברסיטת בר-אילן
1998 - בוגר התוכנית להנחיית קבוצות בגישה פסיכואנליטית, האוניברסיטה העברית, ירושלים
1993 - תואר ראשון בעבודה סוציאלית, האוניברסיטה העברית, ירושלים
השתלם בקורסים:
EMDR - שיטה להפחתת ההשפעות של זיכרונות טראומטיים,
PE - חשיפה ממושכת,
CPT - עיבוד קוגניטיבי
"הדרכה על הדרכה" - הדרכת מטפלים, של מחלקת בריאות הנפש בצה"ל.
קריירה ושליחות באוניברסיטת תל אביב:
מ- 1.1.2024 - מנהל הקליניקה של המרכז לטראומה וחוסן
מ-2011 - מנהל אקדמי מייסד של "התוכנית התלת-שנתית לפסיכותרפיה בגישה פסיכודינמית", ועורך ראשי של כתב העת "בינינו" (BetweenUs) לפסיכותרפיה פסיכודינמית היוצא תחת התוכנית השייכת ליחידה ללימודי המשך, ביה"ס לעבודה סוציאלית. מוציא לאור: אתר "פסיכולוגיה עברית".
מ- 2007 - מלמד בביה"ס לעבודה סוציאלית
צבא:
שירת 25 שנים בצה"ל, 21 מתוכן כקצין בריאות נפש (קב"ן), כ- 10 שנים מפקד היחידה היחידה לטיפול בפוסט טראומה (ת"ק). השתחרר ב- 2015 בדרגת סגן-אלוף.
•••
-
״מרכזי חוסן רבים קמו בארץ אבל חסרים מטפלים שעברו הכשרה ראויה לטיפול בפוסט טראומה.
בכדי לסייע בכך וכחלק מהחזון של המרכז והקליניקה, פיתחנו תוכנית הכשרה לפסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים.״
״מרכזי חוסן רבים קמו בארץ אבל חסרים מטפלים שעברו הכשרה ראויה לטיפול בפוסט טראומה.
בכדי לסייע בכך וכחלק מהחזון של המרכז והקליניקה, פיתחנו תוכנית הכשרה לפסיכולוגים, עובדים סוציאליים ופסיכיאטרים.״
•••
מרכזי חוסן וטיפול בטראומה
העבודה על הקמת המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב החלה בשנת 2009 בידי פרופ' יאיר בר-חיים מביה"ס לפסיכולוגיה ומדעי המוח. הקליניקה היא אחת מארבע זרועות במרכז. הזרועות האחרות הן: מחקר, הכשרה ומדיניות. הקליניקה יצאה לדרך באוקטובר 2023 בעקבות "מלחמת חרבות ברזל", וקלטה לראשונה מטופלים ב- 1.1.2024.
באוניברסיטת תל אביב הולך ונבנה בניין יעודי למרכז הלאומי לטראומה וחוסן שמתוכנן לפתוח את שעריו ב- 2026, כמרכז מחקר וטיפול. (המרכז הלאומי לחקר פוסט טראומה וחוסן( קיימות קליניקות לטיפול בטראומה בקופות החולים, במרכזים רפואיים, במרכזים לבריאות הנפש ומרכזים פרטיים. הוקמו לאחרונה מרכזי חוסן לרווחת הסטודנטים במוסדות אקדמיים.
המרכז הלאומי לטראומה וחוסן ע"ש מרים ומשה שוסטר באוניברסיטת תל אביב. הדמיה: ארז שני אדריכלים, אגף הנדסה ותחזוקה.
תאר לי את הדרך שעשית לעסוק בעבודה סוציאלית, בפסיכותרפיה ובטראומה נפשית, והאם היה לך רקע משפחתי או מקצועי בתחומים אלו?
אני נשוי פלוס שלושה. בצבא הסדיר שירתתי בגולני. הבן הבכור עדיין בשירות קבע בצבא. הבת שירתה כמאבחנת פסיכוטכנית, ובן נוסף, בן שבע עשרה, יתגייס בשנה הבאה. אשתי עובדת בחברת תרופות. אחרי השחרור למדתי במכינה באוניברסיטה העברית, לשם הגיעו נציגי דיסציפלינות שונות. כך התוודעתי לעבודה סוציאלית, והבנתי שאני רוצה לעסוק בטיפול באנשים. אחרי שסיימתי את התואר הראשון בעבודה סוציאלית ראיתי מודעה בעיתון לפיה מחפשים בצבא קב"נים (קציני בריאות נפש). נעניתי ושירתתי בצבא קבע כעשרים וחמש שנה. עשרים ואחת מהן בתור קצין בריאות נפש. בעשר השנים האחרונות הייתי מפקד היחידה לטיפול בפוסט טראומה. דרך העשיה כתבתי עבודות מאסטר ודוקטורט על פוסט-טראומה. התחלתי ללמד בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב בשנת 2007 בתחילה בהתנדבות, כי הצבא לא מאפשר לעבוד בשכר, ומאז השחרור בשכר.
השתחררתי, ב- 2015, והקמתי בביה"ס לעבודה סוציאלית את "התוכנית התלת-שנתית להכשרת מדריכים בפסיכותרפיה פסיכודינמית" יחד עם חזי כהן ז"ל (לימודי המשך), והתחלתי לנהל אותה. במקביל לימדתי. לתוכנית הזו יש כתב עת אקדמי "בינינו" בעריכתי, בו מתפרסמים מחקרים ותיאורי מקרים קליניים.
איך השפיעה המלחמה על הפעלת המרכז הלאומי לטראומה ולחוסן באוניברסיטת תל אביב והקמת הקליניקה?
באוניברסיטת תל אביב נפלה החלטה להקים מרכז לאומי אקדמי לטראומה וחוסן עם קליניקה לטיפול בפוסט-טראומה. היוזמה התאפשרה הודות לתורמים ברחבי העולם. פתיחתו תוכננה לשנת 2026 כאשר תושלם הקמת הבניין ע"ש מרים ומשה שוסטר שיועד למרכז לטראומה. פרופ' יאיר בר חיים שעומד בראש המרכז פנה אלי וביקש שאנהל את הקליניקה. נעניתי בשמחה. למרכז ארבע זרועות: הקליניקה, מחקר, הכשרות ומדיניות של השפעה ברמה הלאומית.
המלחמה פרצה וגייסו אותי למילואים. הבנתי שההתרחשויות קורות עכשיו. חברתי לפרופ' בר חיים ואמרתי שאסור לחכות לבניין ויש להקים את הקליניקה מיד. פרופ' בר חיים קיבל את ברכת נשיא האוניברסיטה פרופ' אריאל פורת, שאמר לנו: "צאו לדרך". ב-20.10.2023 התקיימה פגישת ההיגוי הראשונה של הצוות שהיה מורכב בעיקר מפרופסורים מבתי הספר לפסיכולוגיה ומדעי המוח ועבודה סוציאלית. ב- 1.1.2024 הקליניקה יצאה לדרכה. היא כוללת כ- 30 אנשי מקצוע בעלי ותק של 15-35 שנים של טיפול ובמחקר בתחום. הקליניקה מתמחה בטיפול בהפרעת פוסט-טראומתית על כל גווניה.
איך הוקמה הקליניקה בזמן כל כך קצר, ואלו תחומים פועלים בה בהתאם לחזון?
הקמת הקליניקה יצאה לדרך תודות להחלטתו של נשיא האוניברסיטה לסייע באמצעות קליניקה של מומחים למאמץ המלחמתי. פרופ' בר חיים ואנוכי פנינו לאנשי מקצוע מהאוניברסיטה ופנסיונרים מהצבא כמוני, והם נענו. יש לניסיון הטיפולי והידע המחקרי המוחזק בידי אנשי הצוות של הקליניקה, חשיבות ענקית. קמו הרבה מרכזי חוסן בארץ אבל חסרים מטפלים שעברו התמחות ספציפית לפוסט-טראומה, שכוללת ניואנסים ספציפיים. מטפל בטראומה הוא מומחה רק אם הוא צבר ניסיון בתחום. כחלק מהחזון של המרכז והקליניקה פתחנו תוכנית הכשרה לפסיכולוגים, עובדים סוציאלים ופסיכיאטרים שכבר עובדים עם נפגעי טראומה. נרשמו לתוכנית ההכשרה שישה עשר איש ואיתם נצא לדרך ב- 30.10.2026.
בתחום המחקר, אנחנו בודקים בקליניקה את שיטות הטיפול שלנו והיעילות שלהן. למשל: נשווה טיפול קוגניטיבי לטיפול דינמי ממוקד טראומה. או טיפול דינמי פרטני מול טיפול קבוצתי. וכך הלאה. אמנם בחרנו שיטות טיפול שהוכחו כיעילות לפוסט-טראומה, אבל אנחנו בכל זאת בודקים את עצמנו דרך איסוף שיטתי של נתונים, ובדיקה אם המטופלים השתפרו, והאם השיפור בא לידי ביטוי בפגישות מעקב שאנחנו מקפידים לקיים.
אני נשוי פלוס שלושה. בצבא הסדיר שירתתי בגולני. הבן הבכור עדיין בשירות קבע בצבא. הבת שירתה כמאבחנת פסיכוטכנית, ובן נוסף, בן שבע עשרה, יתגייס בשנה הבאה. אשתי עובדת בחברת תרופות. אחרי השחרור למדתי במכינה באוניברסיטה העברית, לשם הגיעו נציגי דיסציפלינות שונות. כך התוודעתי לעבודה סוציאלית, והבנתי שאני רוצה לעסוק בטיפול באנשים. אחרי שסיימתי את התואר הראשון בעבודה סוציאלית ראיתי מודעה בעיתון לפיה מחפשים בצבא קב"נים (קציני בריאות נפש). נעניתי ושירתתי בצבא קבע כעשרים וחמש שנה. עשרים ואחת מהן בתור קצין בריאות נפש. בעשר השנים האחרונות הייתי מפקד היחידה לטיפול בפוסט טראומה. דרך העשיה כתבתי עבודות מאסטר ודוקטורט על פוסט-טראומה. התחלתי ללמד בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב בשנת 2007 בתחילה בהתנדבות, כי הצבא לא מאפשר לעבוד בשכר, ומאז השחרור בשכר.
השתחררתי, ב- 2015, והקמתי בביה"ס לעבודה סוציאלית את "התוכנית התלת-שנתית להכשרת מדריכים בפסיכותרפיה פסיכודינמית" יחד עם חזי כהן ז"ל (לימודי המשך), והתחלתי לנהל אותה. במקביל לימדתי. לתוכנית הזו יש כתב עת אקדמי "בינינו" בעריכתי, בו מתפרסמים מחקרים ותיאורי מקרים קליניים.
איך השפיעה המלחמה על הפעלת המרכז הלאומי לטראומה ולחוסן באוניברסיטת תל אביב והקמת הקליניקה?
באוניברסיטת תל אביב נפלה החלטה להקים מרכז לאומי אקדמי לטראומה וחוסן עם קליניקה לטיפול בפוסט-טראומה. היוזמה התאפשרה הודות לתורמים ברחבי העולם. פתיחתו תוכננה לשנת 2026 כאשר תושלם הקמת הבניין ע"ש מרים ומשה שוסטר שיועד למרכז לטראומה. פרופ' יאיר בר חיים שעומד בראש המרכז פנה אלי וביקש שאנהל את הקליניקה. נעניתי בשמחה. למרכז ארבע זרועות: הקליניקה, מחקר, הכשרות ומדיניות של השפעה ברמה הלאומית.
המלחמה פרצה וגייסו אותי למילואים. הבנתי שההתרחשויות קורות עכשיו. חברתי לפרופ' בר חיים ואמרתי שאסור לחכות לבניין ויש להקים את הקליניקה מיד. פרופ' בר חיים קיבל את ברכת נשיא האוניברסיטה פרופ' אריאל פורת, שאמר לנו: "צאו לדרך". ב-20.10.2023 התקיימה פגישת ההיגוי הראשונה של הצוות שהיה מורכב בעיקר מפרופסורים מבתי הספר לפסיכולוגיה ומדעי המוח ועבודה סוציאלית. ב- 1.1.2024 הקליניקה יצאה לדרכה. היא כוללת כ- 30 אנשי מקצוע בעלי ותק של 15-35 שנים של טיפול ובמחקר בתחום. הקליניקה מתמחה בטיפול בהפרעת פוסט-טראומתית על כל גווניה.
איך הוקמה הקליניקה בזמן כל כך קצר, ואלו תחומים פועלים בה בהתאם לחזון?
הקמת הקליניקה יצאה לדרך תודות להחלטתו של נשיא האוניברסיטה לסייע באמצעות קליניקה של מומחים למאמץ המלחמתי. פרופ' בר חיים ואנוכי פנינו לאנשי מקצוע מהאוניברסיטה ופנסיונרים מהצבא כמוני, והם נענו. יש לניסיון הטיפולי והידע המחקרי המוחזק בידי אנשי הצוות של הקליניקה, חשיבות ענקית. קמו הרבה מרכזי חוסן בארץ אבל חסרים מטפלים שעברו התמחות ספציפית לפוסט-טראומה, שכוללת ניואנסים ספציפיים. מטפל בטראומה הוא מומחה רק אם הוא צבר ניסיון בתחום. כחלק מהחזון של המרכז והקליניקה פתחנו תוכנית הכשרה לפסיכולוגים, עובדים סוציאלים ופסיכיאטרים שכבר עובדים עם נפגעי טראומה. נרשמו לתוכנית ההכשרה שישה עשר איש ואיתם נצא לדרך ב- 30.10.2026.
בתחום המחקר, אנחנו בודקים בקליניקה את שיטות הטיפול שלנו והיעילות שלהן. למשל: נשווה טיפול קוגניטיבי לטיפול דינמי ממוקד טראומה. או טיפול דינמי פרטני מול טיפול קבוצתי. וכך הלאה. אמנם בחרנו שיטות טיפול שהוכחו כיעילות לפוסט-טראומה, אבל אנחנו בכל זאת בודקים את עצמנו דרך איסוף שיטתי של נתונים, ובדיקה אם המטופלים השתפרו, והאם השיפור בא לידי ביטוי בפגישות מעקב שאנחנו מקפידים לקיים.
מהן התובנות שלך כמפקד היחידה לטיפול בפוסט-טראומה בצבא על תגובות קרב של חיילים: האם ניתן למנוע טראומה או לחזות מי ייפגע?
התחום נקרא בצבא מניעה (PREVENTION) ומתבסס על מחקרים וידע נצבר. התחום מתחלק לשניים: מניעה לפני החשיפה ואחרי.
היכולת לנבא מי יחווה סימפטומים ומי לא היא די נמוכה. התגובה לאירוע טראומטי היא מאד אינדיוידואלית. אחד יגיב לאירוע עם סימפטומים והשני לא. זה עניין סוביקטיבי שקשור בפרשנות לאירוע.
למנוע טראומה צריך להכיר סימפטומים אפשריים שעלולים להתפתח בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי. מודעות מקצרת את הדרך לטיפול. ככל שאנשים פונים מהר יותר, כמו ברפואה פיזית, כך הסיכוי לעזור להם גדול יותר. בצבא וגם באזרחות מעלים את המודעות לסימפטומים. בצבא זה מאד שיטתי. מאז שנות ה- 80 של המאה הקודמת מכשירים רופאים ומפקדים לעניין הזה. גם באזרחות מתקיימות פעילויות. עשיתי למשל סדנא שגרתית של שלושה ימים לעיריית מודיעין לצוות הפסיכולוגים החינוכיים והעובדים הסוציאלים בעיר. הסדנא עסקה בעיקר במודעות, באירועים שהם עשויים להתמודד איתם, מהם הדברים שנכון לעשות ואילו כלים ליישם.
מהי מטרת הטיפול בטראומה: חזרה לשיגרה או שיקום?
אנחנו מדברים במונחים של שמירה על רצפים. אנחנו מבדילים בין אנשים שתיפקדו לבין אנשים שלא תיפקדו לפני האירוע. אם האדם תיפקד לפני האירוע המטרה היא להחזיר אותו לתפקוד סביב "הרצפים" שהיו לפני המשבר. למשל, אם נפל לידינו טיל אירני כמו שקרה, והיה לי קשה לתפקד או לבוא לעבודה שבוע או שבועיים, הרעיון הוא להחזיר אותי מהר ככל האפשר לרצף שלפני האירוע - לתפקיד - באופן מותאם ובהדרגה. אם אדם לא תיפקד לפני החשיפה לאירוע, כנראה שהחשיפה לאירוע פגעה עוד יותר ביכולת שלו לתפקד. במקרה כזה נדרש שיקום, וזה דבר הרבה יותר מורכב.
התחום נקרא בצבא מניעה (PREVENTION) ומתבסס על מחקרים וידע נצבר. התחום מתחלק לשניים: מניעה לפני החשיפה ואחרי.
היכולת לנבא מי יחווה סימפטומים ומי לא היא די נמוכה. התגובה לאירוע טראומטי היא מאד אינדיוידואלית. אחד יגיב לאירוע עם סימפטומים והשני לא. זה עניין סוביקטיבי שקשור בפרשנות לאירוע.
למנוע טראומה צריך להכיר סימפטומים אפשריים שעלולים להתפתח בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי. מודעות מקצרת את הדרך לטיפול. ככל שאנשים פונים מהר יותר, כמו ברפואה פיזית, כך הסיכוי לעזור להם גדול יותר. בצבא וגם באזרחות מעלים את המודעות לסימפטומים. בצבא זה מאד שיטתי. מאז שנות ה- 80 של המאה הקודמת מכשירים רופאים ומפקדים לעניין הזה. גם באזרחות מתקיימות פעילויות. עשיתי למשל סדנא שגרתית של שלושה ימים לעיריית מודיעין לצוות הפסיכולוגים החינוכיים והעובדים הסוציאלים בעיר. הסדנא עסקה בעיקר במודעות, באירועים שהם עשויים להתמודד איתם, מהם הדברים שנכון לעשות ואילו כלים ליישם.
מהי מטרת הטיפול בטראומה: חזרה לשיגרה או שיקום?
אנחנו מדברים במונחים של שמירה על רצפים. אנחנו מבדילים בין אנשים שתיפקדו לבין אנשים שלא תיפקדו לפני האירוע. אם האדם תיפקד לפני האירוע המטרה היא להחזיר אותו לתפקוד סביב "הרצפים" שהיו לפני המשבר. למשל, אם נפל לידינו טיל אירני כמו שקרה, והיה לי קשה לתפקד או לבוא לעבודה שבוע או שבועיים, הרעיון הוא להחזיר אותי מהר ככל האפשר לרצף שלפני האירוע - לתפקיד - באופן מותאם ובהדרגה. אם אדם לא תיפקד לפני החשיפה לאירוע, כנראה שהחשיפה לאירוע פגעה עוד יותר ביכולת שלו לתפקד. במקרה כזה נדרש שיקום, וזה דבר הרבה יותר מורכב.
•••
"התגובה לאירוע טראומטי היא מאד אינדיווידואלית. היכולת לנבא מי יחווה סימפטומים ומי לא היא די נמוכה. זה עניין סוביקטיבי שקשור בפרשנות לאירוע.״
•••
אתה כותב על טיפול כמסע משותף של המטופל והמטפל, ועל התקוה שאי אפשר בלעדיה. איך זה מתבצע?
את מכניסה אותי לתחום שאני מאד אוהב לדבר עליו. הדוקטורט שלי הוא על משמעות התקוה לפוסט-טראומטים. המסע שאני מדבר עליו הוא מסע שמתחיל במצוקה. כשמטופל מרגיש מצוקה הוא פונה למומחה, והוא צריך להרגיש באינטואיציה שהוא פגש לא רק מומחה אלא אדם שיכול לעזור לו וגם להרגיע אותו. זו התקוה הראשונית.לאחר מכן מתחילות הפעולות המשותפות שמעצימות את התקוה הראשונית, ונובעות מהבנה של שני הצדדים את המצוקה. החיבור בין השניים הוא הדבר שמעצים את התקווה, והאקט הטיפולי אמור להגביר את התקוה.
איך חווית את תקופת כתיבת הדוקטורט באוניברסיטת תל אביב?
אני שמח לענות על השאלה הזאת. הייתה לי חוויה מדהימה באוניברסיטת תל אביב, וזה התחיל כמובן בקשר אנושי. הגשתי הצעת מחקר לדוקטורט לפרופ' אמריטה ריקי סויה כמנחה בנושא תקוה, היא קיבלה אותי על בסיס ההצעה הראשונית, אבל שלושה שבועות לפני אישור ההצעה ביקשתי לשנות את המתודולוגיה. ביקשתי לעבור לשיטה איכותנית-פנומנולוגית שהתבססה על ראיונות עומק עם סובלים מפוסט-טראומה כרונית (ללא קשר להתמכרויות לסמים כמו שהיה בהצעה המקורית). פרופ' סויה והאוניברסיטה באו לקראתי, וכתוצאה מהשינוי הצטרפה פרופ' רונית ליכטנטריט כמנחה נוספת. היו לי שתי מנחות ידעניות, סבלניות ואנושיות מאד. זה שאני היום באוניברסיטה באופן שבו אני נמצא זה בזכות פרופ' סויה. היא הכניסה אותי בשנת 2007 ללמד בהתנדבות וסללה לי את הדרך ל בביה"ס לעבודה סוציאלית. היו לי חוויות מאד מאוד טובות, ואת ביה"ס לעבודה סוציאלית אני מאד מאד אוהב ומרגיש חלק ממנו. אני עובד הרבה שעות, ואני מאד אוהב את אוניברסיטת תל אביב.
את מכניסה אותי לתחום שאני מאד אוהב לדבר עליו. הדוקטורט שלי הוא על משמעות התקוה לפוסט-טראומטים. המסע שאני מדבר עליו הוא מסע שמתחיל במצוקה. כשמטופל מרגיש מצוקה הוא פונה למומחה, והוא צריך להרגיש באינטואיציה שהוא פגש לא רק מומחה אלא אדם שיכול לעזור לו וגם להרגיע אותו. זו התקוה הראשונית.לאחר מכן מתחילות הפעולות המשותפות שמעצימות את התקוה הראשונית, ונובעות מהבנה של שני הצדדים את המצוקה. החיבור בין השניים הוא הדבר שמעצים את התקווה, והאקט הטיפולי אמור להגביר את התקוה.
איך חווית את תקופת כתיבת הדוקטורט באוניברסיטת תל אביב?
אני שמח לענות על השאלה הזאת. הייתה לי חוויה מדהימה באוניברסיטת תל אביב, וזה התחיל כמובן בקשר אנושי. הגשתי הצעת מחקר לדוקטורט לפרופ' אמריטה ריקי סויה כמנחה בנושא תקוה, היא קיבלה אותי על בסיס ההצעה הראשונית, אבל שלושה שבועות לפני אישור ההצעה ביקשתי לשנות את המתודולוגיה. ביקשתי לעבור לשיטה איכותנית-פנומנולוגית שהתבססה על ראיונות עומק עם סובלים מפוסט-טראומה כרונית (ללא קשר להתמכרויות לסמים כמו שהיה בהצעה המקורית). פרופ' סויה והאוניברסיטה באו לקראתי, וכתוצאה מהשינוי הצטרפה פרופ' רונית ליכטנטריט כמנחה נוספת. היו לי שתי מנחות ידעניות, סבלניות ואנושיות מאד. זה שאני היום באוניברסיטה באופן שבו אני נמצא זה בזכות פרופ' סויה. היא הכניסה אותי בשנת 2007 ללמד בהתנדבות וסללה לי את הדרך ל בביה"ס לעבודה סוציאלית. היו לי חוויות מאד מאוד טובות, ואת ביה"ס לעבודה סוציאלית אני מאד מאד אוהב ומרגיש חלק ממנו. אני עובד הרבה שעות, ואני מאד אוהב את אוניברסיטת תל אביב.
מה המסר שלך לבוגרות ולבוגרי האוניברסיטה?
אם אתם רואים סביבכם אנשים שנחשפו לאירועים טראומתיים ואתם מרגישים שחל שינוי בהתנהגותם או ברמה הרגשית, תייעצו להם בחום לפנות לבדיקה. חשוב להתגבר על הבושה אם יש בושה. כל אחד יכול לפנות לקליניקה שלנו. בדיקה לא בהכרח תוביל לטיפול ותיתן שקט נפשי לכל הנוגעים בדבר. בדיוק כמו במקרים רפואיים פיזיים.
בקליניקה שלנו אין תור המתנה, לעומת מרפאות מומחים אחרות ברמה כמו שלנו. צריך לנצל את זה. הסיבה לכך שאין תורי המתנה קשורה לאופי העבודה בקליניקה: אנחנו מתמקדים בשיטות טיפול יעילות, ואנחנו עושים הערכה מאד דקדקנית לגבי המצב ומתאימים את שיטת הטיפול לפונה. כתוצאה מכך נדרש טיפול ממוקד טראומה של ארבעה עד חמישה חודשים בלבד. המינימום הוא שלושה חודשים, על בסיס שבועי קבוע, ביום ושעה קבועים, כלומר 12-22 מפגשים.
המחיר הוא סמלי: 120 שקלים לפגישה. אנחנו עובדים רק עם משרד הביטחון ופרטיים.
אם אתם רואים סביבכם אנשים שנחשפו לאירועים טראומתיים ואתם מרגישים שחל שינוי בהתנהגותם או ברמה הרגשית, תייעצו להם בחום לפנות לבדיקה. חשוב להתגבר על הבושה אם יש בושה. כל אחד יכול לפנות לקליניקה שלנו. בדיקה לא בהכרח תוביל לטיפול ותיתן שקט נפשי לכל הנוגעים בדבר. בדיוק כמו במקרים רפואיים פיזיים.
בקליניקה שלנו אין תור המתנה, לעומת מרפאות מומחים אחרות ברמה כמו שלנו. צריך לנצל את זה. הסיבה לכך שאין תורי המתנה קשורה לאופי העבודה בקליניקה: אנחנו מתמקדים בשיטות טיפול יעילות, ואנחנו עושים הערכה מאד דקדקנית לגבי המצב ומתאימים את שיטת הטיפול לפונה. כתוצאה מכך נדרש טיפול ממוקד טראומה של ארבעה עד חמישה חודשים בלבד. המינימום הוא שלושה חודשים, על בסיס שבועי קבוע, ביום ושעה קבועים, כלומר 12-22 מפגשים.
המחיר הוא סמלי: 120 שקלים לפגישה. אנחנו עובדים רק עם משרד הביטחון ופרטיים.
•••
״אם אתם רואים סביבכם אנשים שנחשפו לאירועים טראומתיים ואתם מרגישים שחל שינוי בהתנהגותם או ברמה הרגשית, תייעצו להם בחום לפנות לבדיקה"
•••
כתובות:
הקליניקה של המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב
טלפון קווי: 03-6406900 סלולרי: 050-2874955
דוא"ל: hosen@tauex.tau.ac.il
כתובת: מתחם מעונות איינשטיין, בניין B מול קמפוס האוניברסיטה, במפגש הרחובות איינשטיין-חיים לבנון
הקליניקה של המרכז הלאומי לטראומה וחוסן באוניברסיטת תל אביב
טלפון קווי: 03-6406900 סלולרי: 050-2874955
דוא"ל: hosen@tauex.tau.ac.il
כתובת: מתחם מעונות איינשטיין, בניין B מול קמפוס האוניברסיטה, במפגש הרחובות איינשטיין-חיים לבנון
•••
לשיתוף:
| | | |