לשיתוף:
 |  |  |  |
מדור ראיונות - בקהילה שלי
העתיד שלנו בארץ הוא בידינו
ראיון עם יודי יובל רקנאטי לקראת יום האשה 2026. השקפת עולמה ניכרת בכל עיסוקיה החברתיים והפילנתרופיים. נחשוף בפניכם יחד איתה את עולמה.
עורכת המדור ומראיינת: אילת אלגור גורפינקל, בוגרת לימודי עיתונאות באוניברסיטת תל אביב
צילום: שאולי לנדנר
•••
יודי יובל רקנאטי - תעודת זהות
נולדה בשנת 1951 בתל אביב ומתגוררת בהרצליה פיתוח
השכלה:
1987-1989 - תואר שני בטיפול באמצעות אמנויות, לסלי קולג', בוסטון, ארה"ב. עיסוק מרכזי - טיפול בנפגעי טראומה ועבודה בבתי חולים שיקומיים.
1976 - בוגרת תואר ראשון בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ומצרים, אוניברסיטת תל אביב
פעילות עסקית ופילנתרופית מרכזית:
נט"ל:
החל מ-2023 - נשיאה מייסדת של עמותת נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי.
1998 - ייסדה את נט"ל, יחד עם הפסיכיאטר ד"ר יוסי הדר ז"ל.
2022 - 1998 - יו"ר פעילה.
"גנדיר":
2004 - ייסדה יחד עם בעלה ד"ר ישראל יובל ז"ל את קבוצת "גנדיר", חברה משפחתית שכוללת חברות עסקיות, השקעות וקרן פילנתרופית.
מ- 2004 - יושבת ראש פעילה של הקבוצה. הזרוע הפילנתרופית הינה חוליה נוספת במסורת משפחתית רב־דורית של נתינה ואחריות חברתית. הקרן מתפתחת לאורך השנים, תוך התאמת פעילותה לצרכים המשתנים במציאות הישראלית, ולתחומי העניין והמומחיות של בני המשפחה. הקרן שואפת לתרום להגברת חוסנה של החברה הישראלית באמצעות צמצום פערים חברתיים, כלכליים וסביבתיים, כמו גם לחיזוק ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות.
2006 - בין המייסדים וחברת הוועד המנהל של "שיתופים" - חיזוק החברה האזרחית בישראל באמצעות פיתוח הניהול החברתי, הרחבת הפילנתרופיה הפרטית וקידום שיח בין מגזרי.
1987-1989 - תואר שני בטיפול באמצעות אמנויות, לסלי קולג', בוסטון, ארה"ב. עיסוק מרכזי - טיפול בנפגעי טראומה ועבודה בבתי חולים שיקומיים.
1976 - בוגרת תואר ראשון בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ומצרים, אוניברסיטת תל אביב
פעילות עסקית ופילנתרופית מרכזית:
נט"ל:
החל מ-2023 - נשיאה מייסדת של עמותת נט"ל - נפגעי טראומה על רקע לאומי.
1998 - ייסדה את נט"ל, יחד עם הפסיכיאטר ד"ר יוסי הדר ז"ל.
2022 - 1998 - יו"ר פעילה.
"גנדיר":
2004 - ייסדה יחד עם בעלה ד"ר ישראל יובל ז"ל את קבוצת "גנדיר", חברה משפחתית שכוללת חברות עסקיות, השקעות וקרן פילנתרופית.
מ- 2004 - יושבת ראש פעילה של הקבוצה. הזרוע הפילנתרופית הינה חוליה נוספת במסורת משפחתית רב־דורית של נתינה ואחריות חברתית. הקרן מתפתחת לאורך השנים, תוך התאמת פעילותה לצרכים המשתנים במציאות הישראלית, ולתחומי העניין והמומחיות של בני המשפחה. הקרן שואפת לתרום להגברת חוסנה של החברה הישראלית באמצעות צמצום פערים חברתיים, כלכליים וסביבתיים, כמו גם לחיזוק ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח מגילת העצמאות.
2006 - בין המייסדים וחברת הוועד המנהל של "שיתופים" - חיזוק החברה האזרחית בישראל באמצעות פיתוח הניהול החברתי, הרחבת הפילנתרופיה הפרטית וקידום שיח בין מגזרי.
חברת הנהלה במוסדות תרבות ואקדמיה:
האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, מוזיאון ישראל, פעילה באגודת הידידים של מוזיאון ישראל, קרן יה"ל וחברת הנהלה "במדעטק" חיפה.
עידוד פילנתרופיה פרטית בקנה מידה לאומי:
2012-2024 - חברת דירקטוריון: "יכולים נותנים", היוזמה לקידום הנתינה הפרטית בישראל.
מ -2017 - חברה בקרן "אריה יהודה ישראל" (LOJI), המקיים פעילות חברתית פילנתרופית של נשים ונערות בישראל לקידום ולהעצמת נשים בחברה הישראלית.
2008 - חברת דירטוריון JFN, ארגון בינלאומי של פילנתרופים יהודים שהוקם בשנת 1991 בארצות הברית במטרה לעודד פילנתרופיה פרטית איכותית.
תורמת בין השאר למרכז רפואי דוידוף במרכז רפואי רבין, האגודה למלחמה בסרטן, מוזיאון ישראל, המרכז למורשת יהדות סלוניקי ע"ש ליאון רקנאטי, בית הספר רקנאטי למנהל עסקים.
דוקטור לשם כבוד:
2013 - מאוניברסיטת תל אביב
2015 - מאוניברסיטת בן גוריון
2025 - דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אריאל
פרס ואות כבוד מרכזיים:
2014 - עמית כבוד, אוניברסיטת רייכמן
2017 - פרס רפפורט לנשים פורצות דרך, על הקמת ארגון נט"ל ופעילותה החברתית והפילנתרופית
צבא:
1970-1972 - קצינת ח"ן וסעד בסדיר
1973 - מתנדבת כקצינת נפגעים
האוניברסיטה העברית, אוניברסיטת תל אביב, מוזיאון ישראל, פעילה באגודת הידידים של מוזיאון ישראל, קרן יה"ל וחברת הנהלה "במדעטק" חיפה.
עידוד פילנתרופיה פרטית בקנה מידה לאומי:
2012-2024 - חברת דירקטוריון: "יכולים נותנים", היוזמה לקידום הנתינה הפרטית בישראל.
מ -2017 - חברה בקרן "אריה יהודה ישראל" (LOJI), המקיים פעילות חברתית פילנתרופית של נשים ונערות בישראל לקידום ולהעצמת נשים בחברה הישראלית.
2008 - חברת דירטוריון JFN, ארגון בינלאומי של פילנתרופים יהודים שהוקם בשנת 1991 בארצות הברית במטרה לעודד פילנתרופיה פרטית איכותית.
תורמת בין השאר למרכז רפואי דוידוף במרכז רפואי רבין, האגודה למלחמה בסרטן, מוזיאון ישראל, המרכז למורשת יהדות סלוניקי ע"ש ליאון רקנאטי, בית הספר רקנאטי למנהל עסקים.
דוקטור לשם כבוד:
2013 - מאוניברסיטת תל אביב
2015 - מאוניברסיטת בן גוריון
2025 - דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אריאל
פרס ואות כבוד מרכזיים:
2014 - עמית כבוד, אוניברסיטת רייכמן
2017 - פרס רפפורט לנשים פורצות דרך, על הקמת ארגון נט"ל ופעילותה החברתית והפילנתרופית
צבא:
1970-1972 - קצינת ח"ן וסעד בסדיר
1973 - מתנדבת כקצינת נפגעים
•••
"לפני כשלוש-ארבע שנים החלטנו לתמוך דרך עולם החינוך בחיזוק הדמוקרטיה בישראל. המסר שלי הוא להיות מעורב. העתיד שלנו בארץ הוא בידינו"
•••
מהי הדרך שעשו נשים במשפחת רקנאטי לעולם העסקים והפילנתרופיה, והדרך שלך לטיפול באנשים?
בדור של הוריי הגברים היו אנשי עסקים. הנשים כמו במשפחות ספרדיות רבות בדורות הקודמים היו עקרות בית, התמקדו בחינוך הילדים ובדאגה לבית. דודתי האהובה, דינה רקנאטי (אשת דודי רפאל), היתה אמנית פעילה והציגה בתערוכות רבות בארץ ובעולם. אמי, מתי רקנאטי, היתה פעילה כל חייה בהתנדבות בארגונים שונים (האגודה למלחמה בסרטן, ויצ"ו, מכון ויצמן, בית האבות ליאון רקנאטי), והיתה הרוח החיה בהקמת ההוספיס במרכז הרפואי שיבא, הנותן שירות עד היום לחולים הנוטים למות. בדור שלי, אחי ובני דודי השתלבו בעסקים המשפחתיים. אני, שהייתי האשה היחידה בדור הזה, לא נמשכתי מעודי לעולם העסקים. הלכתי לכיוון הטיפולי ועברתי הכשרות רבות: לסלי קולג' - טיפול באמצעות אמנויות (בוסטון ותל אביב), פסיכותרפיה (אוניברסיטת בר אילן, החוג לפסיכולוגיה), לימודי גשטאלט בביה"ס לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. עבדתי במרכז שיקום בשיבא ובמרכז לטיפול בנפגעי ראש ביד אליהו.
במסגרת לימודי הטיפול באמצעות אמנויות עברתי תהליך משמעותי של התפתחות, ובחרתי להפוך להיות אשת טיפול. האמנות, וביחוד הצילום, הפכו עבורי לכלים עצמתיים שאפשרו לי להעמיק בקשר שיצרתי עם מטופליי, וראיתי ברכה רבה בעשייתי. זכיתי לקבל הדרכה מקצועית מד"ר יוסי הדר שהיה פסיכיאטר, וחווה אירועים קשים במהלך שרותו כרופא במהלך מלחמת יום כיפור ברמת הגולן. כמו רבים בדורו "ראה את המוות" מול עיניו. הוא סבל מהלם קרב (פוסט-טראומה). כמה שנים מאוחר יותר פנה אלי יוסי וביקש עזרתי בהקמת נט"ל (נפגעי טראומה על רקע לאומי). וכך ב-1998 הקמנו ביחד את העמותה החשובה הזו. ביולי 1998 נפטר יוסי ממחלת הלוקמיה והותיר את חלומו בידיי. נט"ל החלה לפעול בהנהגתי. הצטרפו אלי אנשי טיפול ומתנדבים רבים. עם פרוץ האינתיפאדה השנייה בספטמבר 2000, נט"ל היתה מוכנה ומאויישת לחלוטין, ותיפקדה כמרכז חירום. פנו אלינו רבים שהיו זקוקים לאוזן קשבת ולסיוע נפשי.
בשנת 2004 החלטנו למכור את החברה המשפחתית (IDB Israel Discount Bank), כמו בני משפחת רקנאטי האחרים, ולהקים חברות משפחתיות בנפרד. בעלי רולי (ד"ר ישראל יובל) שהיה רופא גינקולוג ביחידה להפריות מבחנה באיכילוב, פרש מעבודתו רבת-השנים למטרת הקמת החברה המשפחתית. התחלנו דרך חדשה. הקמנו את חברת האחזקות המשפחתית "גנדיר" (גילי, נעה, דריה, יודי, רולי), הזמנו את בנותינו להיות שותפות לנו בקרן פילנתרופית משפחתית, ועברנו יחד תהליך משפחתי של פיתוח נתינה ומעורבות חברתית בנושאים שעניינו אותנו.
בראשית הדרך החלטנו לתמוך בצעירים כדי שיוכלו למצוא את עתידם וביתם בישראל. נתנו מעטפת קהילתית לקיבוצים עירוניים: אלו הן קהילות של צעירים אחרי השירות הצבאי שבאו להתיישב בעיקר בפריפריה החברתית גאוגרפית ברחבי הארץ הוקמו קהילות בירושלים, בקריית שמונה, בקריית מלאכי ובאור עקיבא ועוד. הצעירים חברי הקהילות פעלו לקיים אורך חיים קהילתי הכולל מעורבות ופעולה לקידום הרשויות בהן הם בחרו להתיישב. השתתפו בקהילות אלה בראשית הדרך חילונים, דתיים, בדואים וערבים ישראלים. לצד התמיכה בקהילות הקרן תמכה במאות מיזמים ותוכניות שנועדו לקדם את תחום הצעירים בישראל ולסייע לצעירים לממש את מלוא הפוטנציאל שלהם בתחומים שונים כגון: השכלה, תעסוקה, חיי קהילה ומעורבות חברתית. כיום אפשר לומר כי נוצרה בארץ פרופסיה חדשה של צעירות. יש כיום במכללת תל אביב יפו תחום לימודים לתואר שנקרא "לימודי צעירות". התואר פונה לכל מי שעובד עם צעירים וצעירות - במגזר העסקי, האזרחי והמוסדי. מטרת התוכנית היא גם להכשיר אנשי מקצוע לעבודה נכונה עם צעירים והוא מציע מסגרת של למידה, התמחות ומחקר בתחום.
תמכנו גם בהקמת ארגון "שיתופים" שהקים היזם רוני דואק בשנת 2006 עם קרן "גנדיר" (ועם "ציונות 2000", "קרן רש"י", והסוכנות ) לחיזוק החברה האזרחית בישראל. רוני דואק ממשיך היום בצורה מרשימה להשקיע בפרויקטים לאומיים ב"קולקטיב אימפקט" (השפעה קולקטיבית באמצעות מודל
רב-מגזרי: המגזר הציבורי - הממשלה, המגזר הפרטי - פילנתרופיה וארגונים חברתיים).
לפני כשלוש ארבע שנים החלטנו לתמוך דרך עולם החינוך בחיזוק הדמוקרטיה בישראל, לשימור הערכים בהם אנחנו מאמינים של יושרה ושקיפות בשלטון. אנחנו בצד שרוצה לשמור על מדינתנו, כפי שראוי לה להיות. מה עושים? מאזנים. משמרים ומחזקים הערכים עליהם גדלנו: ערבות הדדית, הגנה על זכויות אדם, שקיפות שלטונית, טוהר המידות, שוויון וצדק חברתי.
לצערי הרב, בשנת 2010, חלה בעלי בלוקמיה אקוטית. שנה מאוחר יותר, באוגוסט 2011 נפטר ממחלתו. הבנתי במהרה, שאיני יכולה עוד להימנע ממעורבות בעסקי המשפחה, ו"נאלצתי" להיכנס לעולם העסקים. שילבתי עבודה חברתית בנט"ל עם פעילות עסקית ב"גנדיר", וראיתי ברכה רבה בעשייתי. עלי להודות בפה מלא, שמאוד נהניתי משני העולמות.
מהי המורשת הפילנתרופית של משפחת רקנאטי?
מיום היוולדי ולאורך כל חיי ספגתי פילנתרופיה מהבית. סבי ליאון רקנאטי היה החלוץ בדרכה הפילנתרופית של המשפחה. הוא עלה מסלוניקי שביוון בשנת 1935, והקים את בנק דיסקונט ביחד עם משפחת קרסו, שזו משפחתה של אמי. הוא היה איש בעל שיעור קומה, מנהיג אמיתי, שהוביל במקביל לעסקים בנקאיים עשיה חברתית, וראה את הבנק כמקום שיכול לתמוך בעולים שהגיעו לתל אביב מארצות הבלקן וחיפשו עבודה. מדור לדור עובר במשפחתנו המסר שכל אחד שיש לו, דואג למי שאין לו. המורשת הזו דבקה, בין השאר, באחי ליאון רקנאטי ובי. גם בני דודי פעילים ומעורבים חברתית. למעשה, משנת 2004 כאשר נפרדנו מחברת IDB כל משפחה הקימה קרן פילנתרופית משלה. ובחרה במה יושקעו כספי הפילנתרופיה שלה.
מזה מספר שנים, אני משקיעה מחשבה וזמן, בתהליך העברה בינ-דורי, במטרה להעביר לבנותיי את השרביט. שלושתן בוגרות אוניברסיטת תל אביב: דריה יובל עזורי בוגרת עבודה סוציאלית, (2003), נעה יובל מעוז בוגרת סוציולוגיה, אנתרופולגיה ו-BA כללי (2003), גילי יובל סרגוסטי בעלת תואר בביולוגיה וד"ר לרפואה (2015). כיום אני מעבירה לבנות שלי את השרביט (דור רביעי לנתינה המשפחתית), כדי שהן יפתחו את ערוצי הנתינה המעניינים אותן, וימשיכו להשפיע לטובה על החברה הישראלית.
במה עוסקת עמותת נט"ל שייסדת ואת עומדת בראשה, ואיזה שינוי חל אחרי מלחמת "חרבות ברזל"?
עמותת נט"ל פועלת בתחום בריאות הנפש, ומהווה כתובת מקצועית ואנושית למי שחוו אירועים טראומטיים על רקע המצב הבטחוני בארץ. לצערי הרב מאד, מאז מלחמת "חרבות ברזל" אנשים רבים מספור נזקקים לשירותי העמותה וביניהם מילואימניקים, חיילים משוחררים, שורדי המסיבות, תושבי העוטף שפונו אחרי ה- 7.10.23 לאזורים שונים בדרום ובצפון. אנשי המקצוע של נט"ל מתמחים בטיפול בפוסט-טראומה ממלחמה וטרור ומעניקים טיפול פרטני נפשי, משולב ומותאם אישית. העמותה מפעילה מרכז רב-תחומי להכשרה של אנשי טיפול לכל סוגי הטראומה על-ידי המרצים המובילים בתחום.
מיום היוולדי ולאורך כל חיי ספגתי פילנתרופיה מהבית. סבי ליאון רקנאטי היה החלוץ בדרכה הפילנתרופית של המשפחה. הוא עלה מסלוניקי שביוון בשנת 1935, והקים את בנק דיסקונט ביחד עם משפחת קרסו, שזו משפחתה של אמי. הוא היה איש בעל שיעור קומה, מנהיג אמיתי, שהוביל במקביל לעסקים בנקאיים עשיה חברתית, וראה את הבנק כמקום שיכול לתמוך בעולים שהגיעו לתל אביב מארצות הבלקן וחיפשו עבודה. מדור לדור עובר במשפחתנו המסר שכל אחד שיש לו, דואג למי שאין לו. המורשת הזו דבקה, בין השאר, באחי ליאון רקנאטי ובי. גם בני דודי פעילים ומעורבים חברתית. למעשה, משנת 2004 כאשר נפרדנו מחברת IDB כל משפחה הקימה קרן פילנתרופית משלה. ובחרה במה יושקעו כספי הפילנתרופיה שלה.
מזה מספר שנים, אני משקיעה מחשבה וזמן, בתהליך העברה בינ-דורי, במטרה להעביר לבנותיי את השרביט. שלושתן בוגרות אוניברסיטת תל אביב: דריה יובל עזורי בוגרת עבודה סוציאלית, (2003), נעה יובל מעוז בוגרת סוציולוגיה, אנתרופולגיה ו-BA כללי (2003), גילי יובל סרגוסטי בעלת תואר בביולוגיה וד"ר לרפואה (2015). כיום אני מעבירה לבנות שלי את השרביט (דור רביעי לנתינה המשפחתית), כדי שהן יפתחו את ערוצי הנתינה המעניינים אותן, וימשיכו להשפיע לטובה על החברה הישראלית.
במה עוסקת עמותת נט"ל שייסדת ואת עומדת בראשה, ואיזה שינוי חל אחרי מלחמת "חרבות ברזל"?
עמותת נט"ל פועלת בתחום בריאות הנפש, ומהווה כתובת מקצועית ואנושית למי שחוו אירועים טראומטיים על רקע המצב הבטחוני בארץ. לצערי הרב מאד, מאז מלחמת "חרבות ברזל" אנשים רבים מספור נזקקים לשירותי העמותה וביניהם מילואימניקים, חיילים משוחררים, שורדי המסיבות, תושבי העוטף שפונו אחרי ה- 7.10.23 לאזורים שונים בדרום ובצפון. אנשי המקצוע של נט"ל מתמחים בטיפול בפוסט-טראומה ממלחמה וטרור ומעניקים טיפול פרטני נפשי, משולב ומותאם אישית. העמותה מפעילה מרכז רב-תחומי להכשרה של אנשי טיפול לכל סוגי הטראומה על-ידי המרצים המובילים בתחום.
מזה כתשע עשרה שנה אנו פועלים בשיתוף פעולה עם בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב ומובילים תוכנית פסיכותרפיה שנתית ייחודית להכשרת אנשי טיפול. במקביל לטיפול בטראומה העמותה פועלת לחיזוק החוסן האישי, הקהילתי והמשפחתי באמצעות מגוון של מענים להתמודדות עם מצבי דחק ולחץ מתמשכים.
למעשה, במהלך השנתיים האחרונות הקשות שעברנו, אנשים היו בשלב הטראומה כי זה עוד לא נגמר. בייחוד משרתי המילואים, משפחות חטופים ומשפחות שכולות. עכשיו אנחנו מתחילים לנסות לשקם ולהחזיר את הדברים לאיזושהי נורמליות. עכשיו זה הזמן לסייע לאנשים לחזור לשוק העבודה. היחידה ל"פיתוח אישי וקריירה" שלנו גדלה במאות אחוזים, וזו פעילות מבורכת שמאפשרת להרבה צעירים שפרשו משוק העבודה למצוא את מקומם מחדש. מעבר לזה, יש לנו קו סיוע למתן עזרה נפשית שמופעל על ידי מתנדבים, אנשים בוגרים, מאוזנים עם ניסיון חיים, שעוברים הכשרה של שישה חודשים ונתמכים על-ידי צוות מקצועי. היחידה הקלינית מונה היום מאות אנשי טיפול מומחים לפוסט-טראומה מלחימה וטרור, הנותנים מענה בפריסה ארצית. יש לנו מדי שבוע כשלושת אלפים מטופלים.
ההתחלה של נט"ל היתה באינתיפאדה השנייה. מספטמבר 2000 הפכה נט"ל למרכז חירום לטראומה. הגוף החדש הפך לאט לאט לגוף מקצועי שפועל בכל הארץ. אנחנו לא באים להחליף את המדינה אלא להיפך. אנחנו משלימים את שירותי הרווחה והטיפול, תומכים ונמצאים ליד המוסדות המוכרים.
מי נעזר בכם ואיך הם יודעים לאן לפנות?
נט"ל מוכרת לרבים לאחר עשרים ושמונה שנות פעילות אינטנסיביות. משרד הביטחון וביטוח לאומי מפנים אלינו מטופלים. בשעת חירום קו הסיוע של נט"ל מפורסם בתקשורת וברשתות החברתיות. נט"ל פועלת רבות להעלאת מודעות ולהסרת חסמים, ומזמינה לפנות אליה.
כל המענים של נט"ל ניתנים ללא עלות או בעלות סמלית בלבד. אנחנו מכשירים מזה כשנתיים את קצינות וקציני מערך הנפגעים של צה"ל, אשר מטפלים בעשרות אם לא מאות משפחות שכולות. זהו עול נפשי כבד.
למעשה, במהלך השנתיים האחרונות הקשות שעברנו, אנשים היו בשלב הטראומה כי זה עוד לא נגמר. בייחוד משרתי המילואים, משפחות חטופים ומשפחות שכולות. עכשיו אנחנו מתחילים לנסות לשקם ולהחזיר את הדברים לאיזושהי נורמליות. עכשיו זה הזמן לסייע לאנשים לחזור לשוק העבודה. היחידה ל"פיתוח אישי וקריירה" שלנו גדלה במאות אחוזים, וזו פעילות מבורכת שמאפשרת להרבה צעירים שפרשו משוק העבודה למצוא את מקומם מחדש. מעבר לזה, יש לנו קו סיוע למתן עזרה נפשית שמופעל על ידי מתנדבים, אנשים בוגרים, מאוזנים עם ניסיון חיים, שעוברים הכשרה של שישה חודשים ונתמכים על-ידי צוות מקצועי. היחידה הקלינית מונה היום מאות אנשי טיפול מומחים לפוסט-טראומה מלחימה וטרור, הנותנים מענה בפריסה ארצית. יש לנו מדי שבוע כשלושת אלפים מטופלים.
ההתחלה של נט"ל היתה באינתיפאדה השנייה. מספטמבר 2000 הפכה נט"ל למרכז חירום לטראומה. הגוף החדש הפך לאט לאט לגוף מקצועי שפועל בכל הארץ. אנחנו לא באים להחליף את המדינה אלא להיפך. אנחנו משלימים את שירותי הרווחה והטיפול, תומכים ונמצאים ליד המוסדות המוכרים.
מי נעזר בכם ואיך הם יודעים לאן לפנות?
נט"ל מוכרת לרבים לאחר עשרים ושמונה שנות פעילות אינטנסיביות. משרד הביטחון וביטוח לאומי מפנים אלינו מטופלים. בשעת חירום קו הסיוע של נט"ל מפורסם בתקשורת וברשתות החברתיות. נט"ל פועלת רבות להעלאת מודעות ולהסרת חסמים, ומזמינה לפנות אליה.
כל המענים של נט"ל ניתנים ללא עלות או בעלות סמלית בלבד. אנחנו מכשירים מזה כשנתיים את קצינות וקציני מערך הנפגעים של צה"ל, אשר מטפלים בעשרות אם לא מאות משפחות שכולות. זהו עול נפשי כבד.
•••
"במהלך השנתיים הקשות שעברנו, אנשים היו בשלב הטראומה. עכשיו זה הזמן לסייע לאנשים לחזור לשוק העבודה"
•••
איך השפיע ניסיון החיים שלך הטיפולי בצבא בבחירות שלך בהמשך הדרך?
התגייסתי בינואר 1970. בתקופה ההיא הופנו חיילות שהיה להן רישיון נהיגה לשרת כנהגות. בתום שמונה חודשים קיבלתי זימון לקורס קצינות. שירתתי כקצינת ח"ן בחיל החימוש וכקצינת ח"ן של חיילות חיב"ה - חיילות בשירות המשטרה. ישבתי בתחנה המרכזית בתל אביב, וזה לא היה תענוג. מלחמת יום כיפור גרמה לי לטלטלה. בעלי ז"ל שירת בסיני כמה חודשים. כולנו היינו במצוקה. התנדבתי באיכילוב במחלקת כוויות, וזו היתה תקופה קשה: לראות בחורים צעירים שחייהם השתנו בגלל פציעה קשה. לאור קריאה מצה"ל לקצינים לחזור ולהתנדב לצה"ל, חזרתי לשירות ביחידת ר"מ 2 למספר חודשים (יחידות רפואיות הפרוסות בבתי החולים בארץ) כקצינת נפגעים. זה היה קשה ובהחלט השפיע עליי. זה היה חלק מהמסלול שעשיתי עד שהגעתי להיות אשת טיפול ולהקים את נט"ל ב- 1997.
הרצון לעסוק בתחום טיפולי הוא אצלי מובנה באישיות. באופן טבעי התחלתי לימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מלחמת יום כיפור, בעקבות רצון שלי להבין טוב יותר את תולדות התיישבותנו באזור הזה, החלטתי לעבור ללימודי ארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אני רואה חשיבות בנתינה לאנשים שנתנו את חייהם, את גופם, למען המדינה, וסובלים כל חייהם פגיעות גופניות או נפשיות מהתוצאות של המלחמה.
תוכלי לספר על חוויות שהיו לך באוניברסיטת תל אביב כתלמידת ארכיאולוגיה?
אחרי מלחמת יום כיפור התעורר אצלי הצורך להבין יותר את האזור בו אני חיה. נרשמתי ללימודי ארכיאולוגיה של ארץ ישראל ומצרים העתיקה. מאד עניין אותי לחבר בין העבר לעתיד, ולהבין את השורשים, מעבר למה שלומדים בבית הספר התיכון. מאד אהבתי את הלימודים. בין המורים הנפלאים שחיו את השטח היו פרופ' יוחנן אהרוני (שהקים את המכון הארכיאולוגי על-שם סוניה ומרקו נדלר), פרופ' דוד אוסישקין, ד"ר זאב משל (סופר וארכיאולוג), פרופ' רפאל גבעון ופרופ' דבורה גילולה (אגיפטולוגים). השתתפתי בכל שנה בחפירות במהלך הקיץ, ומצאתי בעצמי ממצאים מרגשים. בבוקר הראשון של החפירה בתל שבע מצאתי צלמית הלניסטית בגובה חמש עשרה ס"מ עשויה מעצם, של אשה עם פנים עדינות. כנראה שבמשך 2000 שנה היא היתה בבור אשפה של מרכז פולחן, כך הסבירו. זו היתה התרגשות עצומה למצוא פריט שחיכה לי 2000 שנים! הצלמית נמצאת באוניברסיטת תל אביב במחסנים, והצילום שלה של אברהם חי, תלוי אצלי בביתי.
התגייסתי בינואר 1970. בתקופה ההיא הופנו חיילות שהיה להן רישיון נהיגה לשרת כנהגות. בתום שמונה חודשים קיבלתי זימון לקורס קצינות. שירתתי כקצינת ח"ן בחיל החימוש וכקצינת ח"ן של חיילות חיב"ה - חיילות בשירות המשטרה. ישבתי בתחנה המרכזית בתל אביב, וזה לא היה תענוג. מלחמת יום כיפור גרמה לי לטלטלה. בעלי ז"ל שירת בסיני כמה חודשים. כולנו היינו במצוקה. התנדבתי באיכילוב במחלקת כוויות, וזו היתה תקופה קשה: לראות בחורים צעירים שחייהם השתנו בגלל פציעה קשה. לאור קריאה מצה"ל לקצינים לחזור ולהתנדב לצה"ל, חזרתי לשירות ביחידת ר"מ 2 למספר חודשים (יחידות רפואיות הפרוסות בבתי החולים בארץ) כקצינת נפגעים. זה היה קשה ובהחלט השפיע עליי. זה היה חלק מהמסלול שעשיתי עד שהגעתי להיות אשת טיפול ולהקים את נט"ל ב- 1997.
הרצון לעסוק בתחום טיפולי הוא אצלי מובנה באישיות. באופן טבעי התחלתי לימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. לאחר מלחמת יום כיפור, בעקבות רצון שלי להבין טוב יותר את תולדות התיישבותנו באזור הזה, החלטתי לעבור ללימודי ארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אני רואה חשיבות בנתינה לאנשים שנתנו את חייהם, את גופם, למען המדינה, וסובלים כל חייהם פגיעות גופניות או נפשיות מהתוצאות של המלחמה.
תוכלי לספר על חוויות שהיו לך באוניברסיטת תל אביב כתלמידת ארכיאולוגיה?
אחרי מלחמת יום כיפור התעורר אצלי הצורך להבין יותר את האזור בו אני חיה. נרשמתי ללימודי ארכיאולוגיה של ארץ ישראל ומצרים העתיקה. מאד עניין אותי לחבר בין העבר לעתיד, ולהבין את השורשים, מעבר למה שלומדים בבית הספר התיכון. מאד אהבתי את הלימודים. בין המורים הנפלאים שחיו את השטח היו פרופ' יוחנן אהרוני (שהקים את המכון הארכיאולוגי על-שם סוניה ומרקו נדלר), פרופ' דוד אוסישקין, ד"ר זאב משל (סופר וארכיאולוג), פרופ' רפאל גבעון ופרופ' דבורה גילולה (אגיפטולוגים). השתתפתי בכל שנה בחפירות במהלך הקיץ, ומצאתי בעצמי ממצאים מרגשים. בבוקר הראשון של החפירה בתל שבע מצאתי צלמית הלניסטית בגובה חמש עשרה ס"מ עשויה מעצם, של אשה עם פנים עדינות. כנראה שבמשך 2000 שנה היא היתה בבור אשפה של מרכז פולחן, כך הסבירו. זו היתה התרגשות עצומה למצוא פריט שחיכה לי 2000 שנים! הצלמית נמצאת באוניברסיטת תל אביב במחסנים, והצילום שלה של אברהם חי, תלוי אצלי בביתי.
צלמית הלניסטית "שמצאתי בבור אשפה" בתל שבע. חפירת קיץ 1974 של החוג לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב. צלם: אברהם חי.
תמונה מחפירה ארכיאולוגית בתל לכיש
אילו תחומי אמנות את מקדמת?
אני מקדמת כל תחום אמנות. אני אוהבת מוסיקה קלאסית וחדשה. אני הולכת להופעות, תורמת לתזמורת הפילהרמונית, לתיאטרונים וללהקות בלט, וקונה מידי פעם אמנות. ב-20 לפברואר התקיימה "תערוכת האמנות הישראלית ה- 26" בה הוצגו שבע מאות ועשרים יצירות אמנות בבנין הנהלת בנק הפועלים. תערוכה זו מתקיימת כל שנה, מגיעים אלפי אנשים וקונים אמנות. השנה התערוכה מוקדשת לנט"ל. אני גם מחוברת למוזיאון ישראל בירושלים, וחברה בקבוצת הרכישה של המוזיאון, שקונה במהלך השנה יצירות של אמנים צעירים ומקדמת אותם.
אני מקדמת כל תחום אמנות. אני אוהבת מוסיקה קלאסית וחדשה. אני הולכת להופעות, תורמת לתזמורת הפילהרמונית, לתיאטרונים וללהקות בלט, וקונה מידי פעם אמנות. ב-20 לפברואר התקיימה "תערוכת האמנות הישראלית ה- 26" בה הוצגו שבע מאות ועשרים יצירות אמנות בבנין הנהלת בנק הפועלים. תערוכה זו מתקיימת כל שנה, מגיעים אלפי אנשים וקונים אמנות. השנה התערוכה מוקדשת לנט"ל. אני גם מחוברת למוזיאון ישראל בירושלים, וחברה בקבוצת הרכישה של המוזיאון, שקונה במהלך השנה יצירות של אמנים צעירים ומקדמת אותם.
תוכלי לספר על העיסוק שלך בפילנתרופיה בינלאומית בניסיון לעודד אנשים להיכנס למעגל התורמים?
בין השנים 2012-2024 הייתי חברה בקבוצה שנקראת "יכולים נותנים" ( Commited to Give). זו קבוצה של אנשים בעלי ממון שתרמו מכספם, לא דרך תאגידים. רצינו לקדם נתינה פרטית בישראל ופעלנו במרץ רב לעניין עוד אנשים ולחבר אותם אלינו. ההצלחה היתה חלקית. תורמים רבים לא רוצים להיות מזוהים. הם חוששים שיטרידו אותם, וחוששים מביקורת ציבורית על הנתינה שלהם. אבל מאז המלחמה המציאות בארץ גרמה להרבה אנשים לפתוח את הכיס, לעזור ולתת לקהילות ולמשפחות. מאז המלחמה הנתינה גדלה מאד, ולדעתי בכלל אנשים יותר קשובים וחומלים.
איך מועברות התרומות ליעדים?
ישנה רשת בינלאומית של פילנתרופים - משפחות, קרנות ותורמים אינדבידואליים, שהיא גוף יהודי אמריקאי שפועל בכל העולם בשם JFN - Jewish Funders Network רבים מהם תורמים לישראל. הארגון הזה מלווה את החברים ואת אנשי המקצוע המלווים אותם בנתינתם. ברשת יש גם תהליכי הכשרה בהם "מלמדים" מצטרפים חדשים להצטרף לשורות הנתינה האסטרטגית. כך משפחות של מתעשרים חדשים שעשו השקעה טובה או אקזיט בזכות משהו שהם יצרו או המציאו, הצטרפו אף הם לתורמים לארץ. זו ברכה גדולה מאד.
הגוף הזה מאפשר לתרום תרומות גדולות על-ידי קרן קשת (קרן שיתוף תורמים), שמנהלת את הכסף ומאפשרת לפילנתרופים לזכות בזיכוי מס מיידי, ואז לחלק את כספם בקצב הרצוי להם, לארגונים לפי בחירתם. אנשים תורמים למטרות חשובות שהם מאמינים בהן. זהו מודל קיים ומוכר בעולם. כמובן שתרומות ישירות לארגונים מועברות מאז ומתמיד.
בין השנים 2012-2024 הייתי חברה בקבוצה שנקראת "יכולים נותנים" ( Commited to Give). זו קבוצה של אנשים בעלי ממון שתרמו מכספם, לא דרך תאגידים. רצינו לקדם נתינה פרטית בישראל ופעלנו במרץ רב לעניין עוד אנשים ולחבר אותם אלינו. ההצלחה היתה חלקית. תורמים רבים לא רוצים להיות מזוהים. הם חוששים שיטרידו אותם, וחוששים מביקורת ציבורית על הנתינה שלהם. אבל מאז המלחמה המציאות בארץ גרמה להרבה אנשים לפתוח את הכיס, לעזור ולתת לקהילות ולמשפחות. מאז המלחמה הנתינה גדלה מאד, ולדעתי בכלל אנשים יותר קשובים וחומלים.
איך מועברות התרומות ליעדים?
ישנה רשת בינלאומית של פילנתרופים - משפחות, קרנות ותורמים אינדבידואליים, שהיא גוף יהודי אמריקאי שפועל בכל העולם בשם JFN - Jewish Funders Network רבים מהם תורמים לישראל. הארגון הזה מלווה את החברים ואת אנשי המקצוע המלווים אותם בנתינתם. ברשת יש גם תהליכי הכשרה בהם "מלמדים" מצטרפים חדשים להצטרף לשורות הנתינה האסטרטגית. כך משפחות של מתעשרים חדשים שעשו השקעה טובה או אקזיט בזכות משהו שהם יצרו או המציאו, הצטרפו אף הם לתורמים לארץ. זו ברכה גדולה מאד.
הגוף הזה מאפשר לתרום תרומות גדולות על-ידי קרן קשת (קרן שיתוף תורמים), שמנהלת את הכסף ומאפשרת לפילנתרופים לזכות בזיכוי מס מיידי, ואז לחלק את כספם בקצב הרצוי להם, לארגונים לפי בחירתם. אנשים תורמים למטרות חשובות שהם מאמינים בהן. זהו מודל קיים ומוכר בעולם. כמובן שתרומות ישירות לארגונים מועברות מאז ומתמיד.
כמשפחה של בוגרי אוניברסיטת תל אביב: את, בעלך ז"ל והבנות, מהי האוניברסיטה בשבילך ומהו המסר שלך לבוגרים?
אני מאד שמחה להימנות על קהילת בוגרות ובוגרי אוניברסיטת תל אביב. אני מכירה היטב את האוניברסיטה ואני משתתפת בהרבה אירועים. האוניברסיטה מאד דינמית ומקדמת תחומים, ובאמת פונה לאנשים שיכולים לתמוך ולהשתתף בעשייה מעניינת ומרחיבת לב. מעבר לכל העשייה.
המסר שלי למי שקורא את הכתבה, הוא להיות מעורב, לעודד את ילדינו ליזום ולהשפיע ולא לשבת ולהסתכל על החיים מהצד. לקחת יוזמה. ללכת עם התשוקה שלך ולהצטרף ליוזמות חברתיות. העתיד שלנו בארץ הוא בידינו, ואם לא נפעל נצטער על כך בעתיד. לכל אחד יש תחומים מעניינים וחשובים בעיניו. האפשרויות הן אינסופיות, והסיפוק העצום שאדם חווה כשהוא מצליח לעשות שינוי לטובה בחייהם של אנשים אחרים, אין לו תחליף.
לשמחתי, זכיתי להקים ולהוביל את נט"ל, גוף בעל חשיבות לאומית ואני רואה ברכה עצומה בעשייתי מזה שנים רבות. אני גאה ומלאת התפעלות מעשייתן של בנותיי, כל אחת בתחום שבחרה.
אין ספק שבוגרות ובוגרי האוניברסיטה הרבים לאורך דורות רבים הם משאב חברתי איכותי ובעל השפעה נרחבת בארץ ובחו"ל, וחשוב לי להעביר מסר של התנהלות משפחתית אחת כדוגמא לרבות אחרות, שעסוקות לא רק בלהגדיל את הונן, אלא לקדם את המדינה שלנו בתחומים רבים ככל האפשר. הפערים החברתיים בארצנו אינם תורמים ללכידות החברתית, ומעורבות כשלנו נותנת פתח לרבים אחרים להצטרף לעשייה ולחבור לדרך של שינוי ושיפור, כך שהפערים יקטנו ותהיה הזדמנות לכלל האזרחים בחברה.
אני מודה לכם שאפשרתם לי לשתף בדרך שאני עושה עם בנותיי ושותפים רבים וטובים שפעילים איתי.
אני מאד שמחה להימנות על קהילת בוגרות ובוגרי אוניברסיטת תל אביב. אני מכירה היטב את האוניברסיטה ואני משתתפת בהרבה אירועים. האוניברסיטה מאד דינמית ומקדמת תחומים, ובאמת פונה לאנשים שיכולים לתמוך ולהשתתף בעשייה מעניינת ומרחיבת לב. מעבר לכל העשייה.
המסר שלי למי שקורא את הכתבה, הוא להיות מעורב, לעודד את ילדינו ליזום ולהשפיע ולא לשבת ולהסתכל על החיים מהצד. לקחת יוזמה. ללכת עם התשוקה שלך ולהצטרף ליוזמות חברתיות. העתיד שלנו בארץ הוא בידינו, ואם לא נפעל נצטער על כך בעתיד. לכל אחד יש תחומים מעניינים וחשובים בעיניו. האפשרויות הן אינסופיות, והסיפוק העצום שאדם חווה כשהוא מצליח לעשות שינוי לטובה בחייהם של אנשים אחרים, אין לו תחליף.
לשמחתי, זכיתי להקים ולהוביל את נט"ל, גוף בעל חשיבות לאומית ואני רואה ברכה עצומה בעשייתי מזה שנים רבות. אני גאה ומלאת התפעלות מעשייתן של בנותיי, כל אחת בתחום שבחרה.
אין ספק שבוגרות ובוגרי האוניברסיטה הרבים לאורך דורות רבים הם משאב חברתי איכותי ובעל השפעה נרחבת בארץ ובחו"ל, וחשוב לי להעביר מסר של התנהלות משפחתית אחת כדוגמא לרבות אחרות, שעסוקות לא רק בלהגדיל את הונן, אלא לקדם את המדינה שלנו בתחומים רבים ככל האפשר. הפערים החברתיים בארצנו אינם תורמים ללכידות החברתית, ומעורבות כשלנו נותנת פתח לרבים אחרים להצטרף לעשייה ולחבור לדרך של שינוי ושיפור, כך שהפערים יקטנו ותהיה הזדמנות לכלל האזרחים בחברה.
אני מודה לכם שאפשרתם לי לשתף בדרך שאני עושה עם בנותיי ושותפים רבים וטובים שפעילים איתי.
•••
"אני רואה חשיבות בנתינה לאנשים שנתנו את חייהם, את גופם, למען המדינה, וסובלים כל חייהם פגיעות גופניות או נפשיות מהתוצאות של המלחמה"
•••
•••
לשיתוף:
| | | |